מתוך יומן המסע שלי
הזמן: יום שבת 10.10.09. 18:00
המקום: Monks Av., Barnet, London.
בדיוק ההורים שלי ואני חזרנו מיום של קניות במרכז לונדון. היינו חייבים להגיע לפני השעה 6 כיוון שהדוד של אמא שלי (הדוד הדתי שאנו מתארחים אצלו בלונדון) היה אמור ללכת לבית הכנסת, אך הוא החליט שלאדם בן 93 זה יותר מדי ללכת גם בבוקר וגם אחה"צ. כך יצא שהיינו פנויים בערב. ואני משתגע לצאת קצת. אני כבר יותר משבוע תקוע רק עם ההורים שלי בדרכים. ומה לעשות שאני גם די חרמן... ואמרתי להם שאני רוצה קצת חֵבְרה. והם הסכימו. הם אמרו שאני יכול לנסוע לבד למרכז לונדון בUnderground ולהסתובב קצת.
לא לקחתי את התיק שלי. רק ארנק (מלא בכסף), פלאפון, מסטיקים וקונדומים. (הייתי אופטימי). אבא הקפיץ אותי לתחנת שבמרחק 5 דקות נסיעה מביתו של הדוד. תחנת High Barnet שהיא התחנה האחרונה של ה Northern line השחור. היה לי עדיין הכרטיס של ה24 שעות. נסעתי בUnderground לבד. זה משהו שלא עשיתי בחיי.... הרכבת התמלאה לאט לאט. בכסא לידי היה מגזין שהסתכלתי בו. לא היה שם משהו מעניין במיוחד למעט עמוד אחד של מכתבים של קוראים. היה שם איזה שיר שהיה אופטימי, אז קרעתי אותו מהעיתון ושמרתי בכיס.
לא ידעתי בדיוק לאן אני נוסע. החלטתי שאני ארד בLeicester Square . לא היה לי מושג כמה שהיה נכון לרדת שם.יצאתי מהתחנה והתחלתי להסתובב. לא הייתה לי ממש מטרה. רציתי להכיר אנשים, רציתי לנסות דברים חדשים, דברים שאני יכול לעשות רק בלונדון!
התחלתי לעקוב אחרי אנשים ברחוב. אנשים שנראו הומואים. אוחצ'ות וכאלה. האמת שזה די קשה לזהות בלונדון. גם סטרייטים מתלבשים בקו האופנה, וגם הם מתנהגים לפעמים כמו אוחצ'ות. לא ידעתי בדיוק מה אני עושה, וגם לא הגעתי לשום מקום, וגם נורא התביישתי לשאול. איכשהו הגעתי בסוף לTrafalgar Square. ראיתי שם זוג עומד אחד ליד השני, ושמתי לב לנגיעות. התקרבתי כדי להיות בטוח. הם נרתעו טיפה, ושוב חזרו לעיסוקם. חצי מתחבקים, חצי לא.
ואני מתחיל להיכנס ללחץ. לשאול אותם? לא לשאול אותם?
בסוף החלטתי שאני חייב לעשות את זה, לפחות לדעת שיש לי את האומץ.
הם התחילו לרדת במדרגות, והתחלתי לעקוב אחריהם כבר מתוך הרגל. אבל אמרתי לעצמי "לא! הפעם אני הולך לשאול."
ואז ניגשתי אליהם מאחורה
"Pardon?"
הם התעלמו ממני.
אולי לא שמעו? לא שמו לב?
שאלתי שוב: "Pardon?"
הכהה יותר מבין שניהם חצי הסתובב כדי לראות במה מדובר, ואחריו גם בן זוגו.
"Hello, I'm sorry to disturb you. I just wanted to ask you: Providing we are speaking the same language, could you please tell me where the nearest bar is?"
התאמנתי על המשפט הזה כל כך הרבה במחשבתי לפני כן שלא שמתי לב כמעט שאמרתי אותו.
לא ידעתי אם הם הבינו את הרמז של השפה.
הם נראו קצת מבולבלים, לא מבינים כל כך מה אני רוצה מהם.
"What kind of bar?"
"You know..."
"O'h you mean a gay bar" הם חייכו.
הם הראו לי את הדרך ואמרו שאני אראה את דגלי הגאווה במקום.
"Thanks" אמרתי להם בעודי מסתובב לאחור. ראיתי שהם עוד מביטים בי לשניה, ואז גם שניהם הסתובבו.
היה לי כיוון עכשיו, אך לא התקדמתי הרבה. לא מצאתי את המקום והמשכתי לחפש עד שפתאום ראיתי זוג גברים מחזיק ידיים. אמרתי לעצמי "זה משהו שאני חייב לבדוק מקרוב." אז שוב עקבתי אחריהם עד תחנת רכבת על גדת התמזה. והם המשיכו לנסוע דרומה, אז לקחתי קו אחר משלהם ונסעתי בחזרה צפונה. בקרון שלי היו כמה בחורים חתיכים שלא הייתי בטוח לגמרי לגבי המיניות שלהם. אבל הם ירדו בLeicester Square אז אמרתי שארד גם אני. הלכתי אחריהם עד שמצאתי את עצמי ברובע SOHO הסיני, שמסתבר ששם יש את כל מועדוני הגייז של לונדון.
ראיתי את החבורה עוצרת מחוץ לאיזה בר, אבל משום מה עדיין לא הייתי בטוח אם זה מקום של גייז.
הסתכלתי פנימה. היו שני שומרים מפחידים בכניסה. המקום כמובן מוגבל מגיל 18 ולא היה לי פספורט איתי.
בבית הצמוד לבר היה מועדון שעמדו בתור מבחוץ כדי להיכנס אליו. עברו כמה אנשים ליד שלא היו קשורים ואמרו "Gays", ורק אז הייתי בטוח. הסתכלתי עליהם, ובאמת נראה כאילו כל ההומואים בכל העולם נראים פחות או יותר אותו הדבר. גופיות חושפניות, מותגים, צמידים, שפת הגוף...
עמדתי מחוץ לבר, ונתנו לי פלייר לאיזה מסיבת גייז.
עדיין פחדתי להיכנס לבר. אין לי שום דרך להוכיח את גילי. אני גם ככה לא שותה, ואני גם לא מכיר אף אחד. הלכתי לתור של המועדון וחזרתי לשם. מייסר את עצמי. "אם באתי עד לפה ואני לא אכנס אני אכעס על עצמי לתמיד!"
ועמדתי בחוץ והסתכלתי פנימה.
היו שם מסכי טלוויזיה תלויים מלמעלה שהיו בהם קליפים (הראשון ששמעתי היה כמובן Golden של הזמר MIKA) וכמובן גם תמונות של בחורים שריריים וחשופים.
הסתובבתי בכניסה, לא יודע מה לעשות, ועמדתי ליד.
הסתכלתי פנימה והצלחתי ליצור קשר עין עם מישהו בפנים. לא הייתי בטוח בדיוק איך הוא נראה, אבל הוא הסתכל עלי, ואני עליו. (זה דבר שמאד קשה ליצור בלונדון בכלל...) חייכתי קצת כמו שאני תמיד עושה. והוא חצי חייך בחזרה.
ולפני שהבנתי בדיוק מה קורה הוא יצא מהבר, נעמד לידי והחל לעשן.
"היי" אמרתי לו
"היי"
"How are you doing?" או משהו בסגנון.
הוא נראה קצת מוזר. כאילו כושי וסיני באותו הזמן. משהו כמו אמצע גיל ה20. לבוש חביב אך לא יותר מדי מהודר. לא הייתי מחשיב אותו כאדם יפה במיוחד, אבל הוא היה מאד נחמד אלי. דיברנו קצת, והאמת שבאותו הרגע חשבתי שאין סיכוי שאני אמשיך לדבר איתו יותר מ5 דקות. אבל לא הפסקתי. הוא סיפר לי שקוראים לו ריצ'רד, שהוא מסקוטלנד ושהוא עבר ללונדון רק לפני 3 שבועות.
"Where are you from?" הוא שאל אותי.
"I'm sorry I can't tell you" עניתי.
"Why?"
משכתי בכתפיי.
"I would say by your accent Holland, or Belgium"
זה נורא הצחיק אותי והחמיא לי. לא אמרתי לו תשובה חד משמעית.
הוא אמר לי שאם אני רוצה להיכנס לבר אני חייב להיראות הרבה יותר בטוח בעצמי, ושכשאני מסתובב ככה בחוץ זה מחשיד את השומרים. זה נראה כאילו אני מחכה למישהו, או שאני עושה משהו לא חוקי. הוא שאל אותי אם אני רוצה להיכנס, ואמרתי שאני מפחד ושאני ביישן.
"Just follow me" הוא החזיק את ידי ונכנס לתוך הבר.
השומרים כאילו לא שמו לב. החזקתי עוד את ידו עד שהגענו ממש לדלפק.
המקום היה מפוצץ. מלא הומואים בכל מיני גילאים (וגם קצת נשים). היה ניכר כי הברמנים החתיכים עובדים נורא קשה. שאלתי אותו אם זה ככה רק בגלל שזה שבת בערב והוא אמר שכמעט כל יום זה ככה למעט ימי שני בערב. הוא סיפר לי שהוא שם עם חבר שלו. הוא השאיר אותי שניה לחכות ליד הדלפק, (שברגע הזה פשוט בהיתי בפורנו בחינם במסכים), וחזר עם החבר שלו.
חברו היה בהיר, בעל שיער בלונדיני, נראה כמו בסוף שנות העשרים. לבוש קצת יותר יפה.
ריצ'רד הכיר בינינו. הם כמובן שאלו אם אני רוצה לשתות משהו אך אני סירבתי כי אני לא שותה.
הבחור השני (ששכחתי את שמו [לצורך העניין נסמנו באות G]) סיפר שהוא מהולנד. ריצ'רד אמר שגם אני מהולנד, אך אמרתי לו שזה לא מה שאמרתי. G סיים את הבירה שלו ויצאנו לדרכנו.
הם החליטו להראות לי את כל המקומות השווים בכפר. השעה הייתה 21:40, וידעתי שיש לי עוד נסיעה של חצי שעה בחזרה לברנט בפרברי לונדון, אז אמרתי להם שאני אוכל להיות איתם רק איזה 20 דקות.
"Barnet?! Thats like in Mongolia!" אמר G.
ואז הם חזרו למשחקי הניחוש של מאיפה אני. הם ניסו לדבר בצרפתית ולא הגבתי ממש (כי לא היה מושג מה הם אומרים), ובהולנדית, גרמנית...
"So tell us! Where are you from!"
"It's a mystery" אמרתי. וכמה שזה נשמע מפגר ויומרני, אנשים מסתוריים הם פי אלף יותר סקסים מאנשים פתוחים.
"If you’re in to a shag, what kind of men are you looking for?" שאל G.
לא ידעתי מה לענות. הייתי קצת מבולבל.
"תגיד לנו איזה סוג גברים אתה מעדיף כדי שנוכל לדעת לאיזה מקום ללכת." הסביר G.
עדיין לא ידעתי מה לענות.
"Do you like hairy men, or do you like them shaved?"
"Shaved I think"
"Now, do you prefer old guys or young boys?"
"young" נראתה לי שאלה מובנת מאליה...
ואז הם הסכימו ביניהם לאן הולכים. הם הובילו אותי ברחובות הכי קווירים בעיר. באמת האוכלוסיה נראתה כזאת.הגענו לאיזה בר שאני לא זוכר את שמו, וגם לא ממש הייתי מרוכז בהמולה שהלכה בתוכו. ויש לכך סיבה מוצדקת. זה היה בר של ריקודי poll dancing. היו כמה בחורים שריריים וכוסונים להפליא שרקדו עם עמוד, וכל הקהל מסתכל עליהם. שלושתנו הלכנו לפינה קצת יותר מרוחקת מהמרכז, אך הם ראו שכבר אין שם אנשים מעניינים וכולם זקנים.
חזרנו לרחבה המרכזית ופשוט נעמדנו שלושתנו מול הרקדן. ברקע היה השיר American boy, והרקדן שר בתנועות שפתיים עם המוזיקה תוך כדי הריקוד. הוא היה אסייתי (שאני לא רוצה להיות גזען אבל זה לא הטעם שלי). והוא טיפס על העמוד והחליק ממנו. נדהמתי איזה שרירים צריך בשביל תרגילים כמו שהוא עשה, ובהחלט היו לו שרירים וראו את זה. פשוט בהינו בו שלושתנו יחד עם שאר הקהל שהריע לרקדן.
בסופו של דבר יצאנו משם, כי גם הייתי לחוץ בזמן. הלכנו ברחוב שכל חנות בו הייתה בר או מועדון של גייז.
G נתן לי כל מיני טיפים, והראה לי שבכל החלונות שרואים למעלה שמואר בהם נאון אדום, סימן שיש זונה שמחכה ללקוח. הוא הוסיף גם שלא כולם הם זונות ממין זכר. חלק גם ממין נקבה. הוא הזהיר אותי שאם אני אי פעם שותה משהו אז אף פעם לא להשאיר את המשקה לא מוגן. תמיד לשתות עם קש (כשאתה כמובן מחזיק את הבקבוק) כדי שאף אחד לא ישים לך איזה סם אונס.
עברנו ליד כל מיני מועדונים והוא הסביר לי על מועדון מסוים.
"How should I put it to words? The people who go there like leather and plastic"
עיוותי את פרצופי ואמרתי "I get the point".
הם סיפרו לי על מקומות בהם יש מה שנקרא "The Black Room" שזה חדר שאתה נכנס אליו בחושך כמובן, ושיש שם כל מיני אנשים שנוגעים ומנשקים ויורדים, ואתה אף פעם לא יודע מי זה בדיוק. זה מקום שאתה בא אם אתה סתם חרמן.
לי זה נשמע כמו תחנת איידס, אבל לא רציתי להעלות את הנושא.
הם סיפרו לי על בר שנמצא באיזור שלפני שנתיים היה סטרייטי לגמרי, ועכשיו נהפך לגיי שוב. ומסתבר שזה משהו נפוץ באיזור.
עברנו גם ליד מועדון G-A-Y שנחשב למועדון הכי שווה שם, והיה אליו תור ענק! זה גם אותו המועדון שקיבלתי פלייר אודותיו. הם הסבירו לי שאחרי שהברים מתרוקנים בערך בשעה הזאת, המועדון מתמלאים.
עברנו עוד כמה ברים ובאחד מהם עצר אותי מאבטח כושי גדול.
"Wait. How old are you?"
"Eighteen" אמרתי.
המאבטח התלבט עם עצמו ואז שאל "Got any ID?"
אמרתי לו שלא והוא אמר שהוא מצטער אבל אני לא יכול להיכנס. ריצ'רד ניסה עוד לשכנע אותו, אך כמובן שלא היה לזה טעם. השעה כבר נהייתה מאוחרת, והם אמרו שהם יראו לי רק עוד מקום אחד שהוא גם ככה בדרך לתחנת הUnderground. הפעם הם הזהירו אותי לפני הכניסה להיראות בטוח בעצמי וזקוף. עשיתי ככל יכולתי ונכנסתי. לא היה ממש מה לראות שם. ריצ'רד הלך לשירותים. ונשארתי עםG שסיפר לי שבתחילת הערב המקום כל כך צפוף שאי אפשר לזוז בו. אחר כך G הלך לשירותים, וריצ'רד ביקש את הטלפון שלי. הסברתי לו שאין ממש טעם כי זה אומר שהוא יצטרך להתקשר למדינה שלי ומשם לאנגליה. בסוף הסכמנו על החלפת חברות facebook.
אח"כ G חזר והייתי צריך להיפרד מהם. הם ביקשו ממני לפחות שאגיד להם מאיפה אני.
"I told you you’ll never guess - Israel"
"ISRAEL?!" שנייהם התפלאו בקול.
"Yeah I know, nobody's perfect" צחקתי.
הם באמת היו מופתעים.
"Well that’s gay London for you in 5 minutes. At least next time you'll know where to look"
הודיתי להם על הסיור המהנה, ושמחתי על המזל שהיה לי בלפגוש אותם.
נפרדתי מהם עם נשיקה על הלחי וחזרתי לתחנת הUnderground.
היה לי קצת מאכזב ללכת כל כך מוקדם כשהעיר רק מתעוררת, אך לא רציתי לעורר חשדות אצל הורי.
בנסיעה עד צפון לונדון חשבתי על סיפור כיסוי לבילוי הערב הזה. "פגשתי קבוצה של ישראלים, והיו שם שני חבר'ה בגיל שלי בערך. אחד מרשל"צ, והשני לא זוכר מאיפה..."
בדרך חזרה ישב מולי אדם שהקשיב למוזיקה ועשה תנועות עם הידיים כקצב התופים.
אני עדיין עיכלתי את החוויה שעברתי, ולא הבנתי לגמרי למה הוא בוהה בי כל כך. אחרי זה הבנתי שזה היה כנראה בגלל חולצת הDalek שלי. בכל מקרה, ירדתי בתחנה האחרונה ואבא בא לאסוף אותי.
שניה לפני שנכנסתי לאוטו זרקתי את הפלייר המזמין למועדון Y-A-G כדי שלא יהיו לי ראיות מפלילות. חזרנו לבית הדוד, ועוד היו לי כמה דקות של אינטרנט. ראיתי שריצ'רד כבר הוסיף אותי לפייסבוק והספיק לכתוב לי הודעה בInbox.
זה היה ערב שבאמת אני לא אוכל לשכוח.
עשיתי דברים מסוכנים, מפחידים, ואין סיכוי כמעט שהייתי עושה אותם בארץ.
הבעיה היחידה היא, שאין לי למי לספר על כך....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
