לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
 

צמח בר


כינוי: 

בת: 57





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2003

הסבר


לפני כמה חודשים כתבתי פוסט, שהיה לא בשל, כמעט מיד לאחר שהעליתי אותו, הבנתי שהוא זקוק להסבר. אולם ההסבר לא בא לי, המילים לא התחברו למשפטים מלאים, מובנים. אפילו לא לי. עד שבא איש חכם, ושאל, ואני עניתי והנה התשובה:
 
 

עמית המכשף (האתר שלי) , 14:10 11/7/2003:
לא אמרתי ולא רמזתי שהוא היה קר וחסר רגשות.
על אימי אמרתי שהיא כתבה מכתבים טכניים.
אחי הוא איש טכני ויש בו עוד תכונות שונות ומשונות שאולי אנסה להבהיר לעצמי מהן.
זו הייתה מעין הצצה עצמית (שלי) אל תקופה אחרת בנסיון להבין חלק קטן מהמיסתורין של האיש הזה.
אבל מהאתר שלך שלפתי למירע המזל משפט מכאיב שאולי את אף פעם לא מתחרטת עליו ואולי כתבת בפוסטים אחרים דברים שמאזנים אבל לא הגעתי אליהם עדיין.

וכך את כותבת:
"לא הייתי רוצה להיות גבר. להסתכל עלינו מלמטה, שאנחנו כל כך נשגבות, לדעת ולהדחיק, שלעולם, אבל לעולם, שום גבר יוכל להתקרב לדרגתנו.


מסכנים."

וסליחה שאני מטה את הדיון אל המשפט הזה אבל לא יכול להתעלם ממנו.
אפילו אם הוא נכון האם זו הצורה לומר זאת. האם יש בכלל צורה לומר משפט כזה?

בכל חיינו אנו פוגשים אנשים נחותים ונעלים. כל אחד לפי הגדרתו הוא. אף אחד לא יגדיר בפומבי עד כמה הוא נעלה והאחר נחות. נדמה לי שקוראים לזה נימוס, או טאקט.
את נשמעת אישה חכמה. לא מבין מאפוא בא לך הזעם הזה שעיוור לך את חוקי הנימוס הבסיסיים.


הוסף תגובה לתגובה




צמח בר (האתר שלי) , 14:43 11/7/2003:
נכון, ואתה צודק.
לא התנצלתי על הפוסט ההוא, לא בפניי, ולא בפני אפחד אחר. אבל, הפוסט ההוא נכתב כדי להפוך מצב שבו הייתי שרויה. מכיר את אותם נכנסים למצב שלא היו שרויים בו לפני כן, והם הופכים יותר אדוקים ממי שהכניס אותם למצב הזה?
(כמו החוזרים בתשובה ההופכים צדיקים יותר מהצדיקים עצמם?- הבאתי אותם רק כדוגמא, ולא כהצהרת עמדות)
כתבתי את הדברים, לא באופן שהייתי כותבת אותם בזמן אחר, במקום נפשי אחר. כתבתי על מנת למשוך את עצמי ממקום שלא רציתי להגיע אליו.
אולי אתייחס אל הפוסט ההוא, אולי לא.
זה מסוג הפוסטים שנכתבו עוד לפני שסיימתי לבשל אותם אצלי, וכך הוא יצא, כתבשיל שהוסר מההאש קודם זמנו, ולכן הבאיש.
אבל מילים שיצאו מהפה, כבר אי אפשר להחזיר, ולכן גם לא מחקתי. אבל זה חלק ממה שהרגשתי אז, וחלק (לא ממש בניסוח הזה) ממה שאני מרגישה כאן ועכשין. ולכן גם לא אתנצל, מי שנפגע, נפגע, אם אתנצל זה יהיה מזוייף. הפוסט לא נועד לפגוע. הוא נועד לפרוק מהלב. וככזה הוא ישאר.
הוסף תגובה לתגובה


 
עמית המכשף (האתר שלי) , 14:49 11/7/2003:
תיארתי לעצמי שכך זה היה. עדיין יש לי תחושה שיש מה לעשות עם המשפט העצוב הזה.
לא רוצה לכתוב יותר מדי על הבלוג שלך כאן כי אנחנו בתגובות לבלוג שלי (מצחיק נכון?)
אבל רק עוד משפטון קטנטון: בהמשך הבלוג שלך (הא הא הא.. קורא את הבלוג שלי לפני כולם) נתקלתי במשפט שאומר בערך "שיט, הייתי נולדת גבר והחיים היו יותר קלים". אז הציטוט כמובן רק מהזיכרון אבל את יכולה בוודאות לעשות משהו ולשים משפט כזה ליד האחר.
סתם רעיון.

המשך יום נעים

 
 
הקטע
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=4166&blogcode=72709
 
 
ותודה למכשף, שהוא איש גדול והתייחס, ולא ביטל מיד אותי מפניו.
 
 
 
 
נכתב על ידי , 11/7/2003 14:54  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 40 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לצמח בר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על צמח בר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)