צמח בר

ובדרך דיברנו על המלחמה,

כל אחד אמר דעתו, ואני שתקתי.

בכל התקוה (זה היה אמור להיות התקופה האחרונה....) האחרונה שתקתי.

לא גיבשתי לעצמי דיעה.

ולכן גם לא דיברתי.

אני לא חווה את הכאב של החיים שם, אני לא יכולה לדעת איך זה לחיות ככה במשך שנים, מופגזת, שנים על גבי שנים.

אני גם לא חווה את החיים במחנות הפליטים, בצפיפות בזוהמה, במחסור, בצורך לצאת לעבודה בישראל.

ולכן לא אמרתי מילה.

אני לא רואה את התמונה הגדולה, של הכוחות הפוליטיים שבוחשים בתמונה, של האינטרסים הכלכליים העולמיים המושכים בחוטים שלהם ושלנו. כי כן אני מאינה שאנחנו רק בובות על חוט במארג הגדול של הפוליטיקה העולמית. ;}

ולכן, אין לי מה להביע דיעה.

ובכל הדרך היום בטיול מהקפה לשוק ולארוחת הצהרים שתקתי ולא הבעתי את דעתי על המלחמה.

לא ראיתי טלוויזיה- כי אני לא רואה (טלוויזיה), והרבה דברים שקרו במלחמה, סיפרו לי היום באוטו.

וכל אחד הביע דעתו על המלחמה, צריך לעשות להם ככה, ואנחנו צריכים להיות כאלו וכאלו, ואם היה להם שכל הם היו עושים או לא עושים ואני שתקתי.

ובסופו של דבר פתחתי את הפה ודיברתי.

והדברים שיצאו לי מהפה התגבשו תוך כדי אמירה.

ופעם כשהייתי לוחמנית (צ'מעו אפילו הצבעתי לגנדי, ולא הספקתי להצביע לכהנא, אבל גם את זה הייתי מוכנה), ממש לא הייתי מדברת ככה, אבל היום אני יותר מתונה, אני אפילו שוחרת שלום מסכנה.

ואני אומרת-

לא סתם האוכלוסיה שלהם לא התנגדה לחמאס.

זה לא קל לחיות ככה.

כן, המנהיגים שלהם, רימו אותם וגנבו מהם, והכספים שנתרמו אליהם לא הגיעו בכלל ליעדם, ובמקום להשקיע בתשתיות שלהם, הם השקיעו את הכסף לכיסם, וזו הייתה קרקע פורייה לעליית החמאס.

והם גדלו והתחנכו בתוך העוני, והמסכנות והזוהמה, והרעב.

והחמאס צמח מתוכם, ולימד אותם לשנוא את כל העולם, ובראשם אותנו. והם לא למדו דברים אחרים, אלא רק שינאה ומלחמה, ופיגועים והתאבדויות.

ומי יכול להאשים אותם שהם חושבים שבעולם הבא תמתנה להם 70 בתולות בגן עדן, ולכן הם מתאבדים כי כאן כל כך רע להם?

הרי זה האסקפיזם בהתגלמותו, ואנחנו חיים בתוך תרבות אסקפיסטית.

אז לא, אני לא חושבת שלהפגיז אותם זה יפתור את המצב.

גם לא רגיעה חד=צדדית תפתור את הבעיה.

לעלות עליהם בטרקטורים ושופלים בטח ובטח שלא יעזרו כאן.

הבעיה היא שאנחנו לא חכמים.

או יותר נכון, המנהיגים שלנו לא כל כך חכמים.

מכאן, מהמקום הקטן שלי, מנקודת ההשקפה הקטנה והצרה שלי,

אני הקטנטונת לא מסכימה עם המלחמה וחושבת שאפשר היה אחרת.

אבל זה הוא פתרון שעובד לאט, והיה צריך להתחיל לעשותו לפני עשרים שנה, והוא לא בומבסטי ואין לא יחסי ציבור, ורק כשיחול עליו חוק התיישנות מותר יהיה לגלותו.

ולכן אני מניחה שהוא לא נעשה.

זה הרבה יותר פופוליסטי, לצאת למלחמה שניה לפני הבחירות,

או רגע אחרי שמתפרסות שערוריות?

חשבתי על זה ביני לבין עצמי- ואמרתי בקול רם- שאולי היינו צריכים להחדיר לאותם מחנות, כבר מזמן, אנשים משלנו, לא חייבים להיות יהודיים, שיחיו ביניהם, ויטיפו וילמדו ויחנכו, ויסבירו, שהם יכולים לעמוד ברשות עצמם.

שיתחילו להבין מגיל קטן, שהדרך לשרידה לא עוברת בשנאה, אלא בקירוב לבבות, ובאהבה.

אם נקים מחתרת, רזיסטנס, שיסביר, שאפשר אחרת, ולא רק במלחמות.

הכח האמיתי של האומה, כל שתהיה, צומח מלמטה, באמונה עצמית, בעבודה איטית.

לא במלחמה ולא בהרג.

רק באהבה.