| |
צמח בר
|
| 1/2009
ילדים משחקים
סליחה שלא עניתי לכל המאחלים מהפוסט הקודם, חגיגות, ואז מחלה, אתם יודעים.
האמת שניתן לקחתאת קטע הנ"ל לכל מיני כיוונים, אני בחרתי לקחת אותו לנושא העבודה (שוב)
בכלל בשבוע האחרון יצא לי לחשוב הרבה (מתי לא), ככה זה שחולים ובלי כח לעשות שום דבר בשלוש שעות הערות היחידות במהלך היום.
להעז?
או להכנע ולהשבר?
גועל נפש, פשוט גועל נפש.
**
אחרי ארבעה ימי מחלה שבהם הבוס שלי לא התקשר לשאול לשלומי,
היום בבוקר ההוא התקשר בכדי לבקש שאקצר את חופשת המחלה שלי ואגיע היום לעבודה כי הם לחוצים.
וידעתי שאם אני מגיעה היום, זה סופו של הגבול שאני מנסה לשים לעצמי.
וגמידעתי שאם אגיע היום, אשאר שוב עד 2 לפנות בוקר בכדי לעבוד.
וכבר לא הייתי מוכנה יותר, ולו במחיר של לאבד את מקום העבודה הנוכחי שלי.
רע לי שם, כל כך רע לי.
מאז הצבא לא הייתה לי שביזות יום א'
וגם בצבא לא הייתה לי שמחת יום ה'
כמו שיש לי במקוטם העבודה הנוכחי שלי.
אני צריכה לעושת רוויזיה מוחלטת.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
