צמח בר

נחתה עליי עייפות שכזו.

האם אתם מכירים את העייפות של הרצאות משעממות

כשהעפעפיים כבדים, ונוטים להסגר,

ואין לך כח להלחם בהם,

ולהשאיר אותם פקוחים

והראש מנקר

וכל כולך אחוז בכבלי תנומה

ואתה משתוקק לזחול אל המיטה,

מתחת לשמיכת הפוך הנעימה

להניח ראשך על הכר,

ולחלום

חלומות של שינה?

ובמקום זה,

יש מישהו שמזמזם ברקע,

ואתה יודע שאתה צריך להקשיב לדבריו

ואף להתייחס אליהם בעתיד מאוחר יותר,

אך אין לך כח לאחוז את עצמך

לא כל שכן

לתפוס את הקֶשֶב שלך

שכרגע מעופף

בין שמש לשמיים

מרחף כעיט

ישן על הרוח כְּבָּז

נשען על עננים;

והנה עוד שניה

עוד רגע קט

ושוב הראש נשמט מאחיזתך,

ואתה צונח אל קרקע של מציאות,

עם אור פלורוסנט קר וקשה

ומכאיב,

ורעשי רקע לא נעימים

ורוח עבשה שבאה ממפוחי המזגנים.

מכירים כזו עייפות?

כי אני מכירה.