כמו בובה ממוכנת
פועלת
נמלה, עמלה,
על עמל יומה.
בתוך עולם מלאכותי
קר ואפור ומתכתי
פסי רכבת,
כבישים שחורים,
חורצים למוות
את גזר דינה של האדמה.
בניינים אפורים,
קורעים את קו האופק
בקווים ישרים
לא טבעיים.
כמו בובה על חוט,
ולא שואלת.
* * * *
מה המטרה?
מה היעד?
לשם מה?
קמה, יושבת, שוכבת,
אוכלת, שותה, ישנה,
קונה, אוהבת, כואבת,
כותבת,
עובדת, אובדת.
תוהה ומשמימה
על שום מה?