צמח בר

הם רקדו. ביחד.

קומתה הגבוהה כמו נתגמדה לידו. כף ידו מונחת על שיפולי גבה, שכוסה מעט ע"י שמלת הערב שלבשה בצבע עמוק כמו יין אדום. בידה נשענה קלות על זרועו השלוחה, וכך נעו, לא נוגעים כמעט זה בזו למעט בכפות הידיים.

רגליהם השתלבו במהלך הריקוד, השתלבו ונפרדו. מבטיהם נעוצים היו זה בשל זו, והאוויר ביניהם נראה כמו החזיק סופת ברקים העומדת להתפרץ.

הם רקדו. כמו שבויים היו במוזיקה הסוחפת, כמו לא ראו מאומה מלבדם, כמו לא שמעו מאומה מהעולם החיצוני, כמו לא חדר דבר מהסביבה אליהם.

והם רקדו. ללא מילה.

לאט, לאט, פסקו הדיבורים וכולם נסובו להביט בזוג הרוקד. לא נשמע דבר מלבד המוזיקה המהפנטת.

והם רקדו.

מישהי אמרה בלחישה לרעותה- "לא ידעתי שם מכירים".

כשסיימו לרקוד, חזר לשבת ובמעין התנצלות, "את יודעת שאני אוהב לרקוד", אמר לאישתו.