צמח בר

"אמרת שכשיהיה לך המחשב את תכתבי", הוא מתלונן שאני לא כותבת.

כבר כמה שעות אני מול המחשב ולא מוציאה מילה כתובה מפי/ מקלדתי.

גם אתמול היה כך.

שנינו בחדר המרכזי של הבית- הוא בעיסוקיו, ואני מול המחשב.

משוטטת, גולשת, מתגלצ'ת- אתרי אופנה, משחקי מחשב, מאמרים, מיילים, בלוגים ולא כותבת, אפילו לא תגובה.

לרגע פתחתי את הוורד והתחלתי לכתוב, אבל זה נמחק במיידי, זה היה רע.

לא מצליחה לכתוב כמעט כלום.

בעצם בכלל לא מצליחה לכתוב.

זה לא שאין לי מה להגיד,

דווקא יש לי-

על הרוצח של דנה בנט, וההתחבאות שלו מאחורי תירוצים;

על הניצחון של ברצלונה (טוב, נו, אין לי הרבה מה להגיד על זה);

ועל הניצחון של כריס אלן באמריקן איידול על אדם למברט- מה שמוכיח שאמריקה הייתה ותשאר שמרנית;

על מקום העבודה שלי ממנו אנשים בורחים בלי סוף למרות שהמצב בחוץ רע ואין להם לאן לברוח, העיקר לא להיות שם;

על ראיון העבודה שהלכתי אליו- שהיה נחמד אבל לא יכלו לעמוד ברמת השכר שביקשתי- ולא ביקשתי הרבה;

על כמה שרע לי במקום העבודה שלי, למרות שעכשיו יותר טוב;

ועל החלומות המוזרים שלי שחזרו לפקוד אותי;

ועל כך שפעם לא היה חשוב לי איזה שם נקרא למקום שבו הייתי העיקר במהות שבתוכו ואני מתחילה להבין שהשם / ההגדרה חשובה לא פחות מהמהות- כי זה חלק ממנה;

ואני לא מדברת רק על הגדרות תפקיד בעבודה אלא גם ברמות יותר אישיות;

ועל כך שלראשונה אני מדברת ולא רק כותבת;

ועל כך שאולי בגלל שאני מדברת, אני לא כותבת?

זה מגוחך שפתאום אין לי מה לכתוב.

ואני מעט מתעגעגעת לכתיבה, ואני יודעת שזה לא זמנים או הזדמנויות או מחשב או נושא, זה פשוט שאני שאובה, מרוקנת ממשאבים, מצברים מתים, חלולה מבפנים, זקוקה לחופשה.

ביקשתי חופש עוד לפני חודש, רק שלושה ימים, קיבלתי אחד וגם זה בדוחק.

אבל בעוד שבת אחת- אני יוצאת לשבוע מנוחה.

אולי אז אשלים שעות שינה (בעצם אין לי כל כך בעיה עם זה);

אולי אז אשלים את כל הסידורים שאני צריכה (אתם יודעים שכבר חודשיים יושבת השמלה שלבשתי לחתונה של אחי בניקוי יבש?)

אולי אז אצליח לעשות פדיקור?

אולי אז יהיה לי זמן לשוטט בחנויות בגדים ונעליים?

אולי אז אחבוש כובע רחב תיתורה ואשוטט ברחובות בהנאה?

אולי אז אמצא בי את יכולת הכתיבה?

אולי אז?

האמת גם שאני כמעט ולא קוראת מאומה – אולי אי הכתיבה, ואי הקריאה הם שניהם סימפוטמים, למשהו אחר?

אני זוכרת תקופה דומה, לפני כמה שנים.

זה מעצבן.

זה מגוחך.

זה כאילו לא אני.

אבל זו אני.

שום דבר לא השתנה.

אבל אין לי מה.

לאמר.

זה כואב פתאום נורא.