והוא צעק עליי לפני יומיים- אל תתרצי תירוצים, את רצית להתחתן!
ואני צעקתי בחזרה, "אילו הייתי רוצה באמת הייתי מתחתנת איתך, מזמן".
הוא חבר טוב, ידיד נאמן, שתמיד אמר א האמת בפנים, גם כשהייתה נעימה לאוזן. ותמיד היה שם כשהתרסקתי.
עד שנישאתי.
היינו נפגשים כל כמה זמן ועושים אהבה, לא סקס, לא זיון, אהבה, שעה, שעתיים, שלוש, פעם בשבוע, שבועיים, שלושה, לפעמים פעמיים בשבוע ולפעמים חודשים היו עוברים.
גם אחרי שהוא נישא המשכנו להיפגש, אבל לא אחרי שהתחתנתי, אפילו לא טלפון. עד שהשבוע הרמתי טלפון אני בעצמי.
והא אמר, לא התקשרתי כי אם הייתי מתקשר היינו נפגשים, ואם היינו נפגשים היינו נכנסים למיטה, ולא רציתי לעשות לך את זה. חשבתי שטוב לך, שיש לך חיי נישואין נורמאליים, כמו כולם. לא כמו שלי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
