צמח בר

אני לא בשלנית דגולה, אפעם לא הייתי, ואפילו לא ניסיתי.

אף פעם לא הטרחתי את עצמי בכניסה רבתי למטבח, שבו שלטה ללא מצרין אימי היקרה.

חביתה, טוסט, זה כן, בזה אני אלופה.

אבל בישול?

כשנכנסתי לגור עם מי שהיה קרוי בעלי- אמרתי לו- אני לבשל/ עבודות בית? זה התפקיד שלך.

הוא קיבל על עצמו את התפקיד באהבה.

כמה חודשים לאחר שנישאנו, פוטרתי, ובכדי שיהיה לי איך להעביר את הימים פתחתי בלוג.

כן, גם זה, אבל גם ניסיתי כל מיני דברים  בישוליים (אבל לא ניסיתתי לנקות, חו"ח).

כאלו לא קשים מדי.

אורז עם אפונה,

לאזניה,

עוף בתנור,

מרק מינסטרונה.

הוא – הבעל לשעבר- שאהב את מלאכות הבית, ובמיוחד בישול ואפיה, עבר כמה וכמה קורסים טעם ואמר במין פליאה, את מבשלת יותר טוב ממני.

כן, נו אז מה?

אני מבשלת כמו שסבתא שלי מבשלת.

בלי רשימה מתוכננת מראש של מצרכים ומתכונים וזמני בישול וכל זה.

לפי חוש הריח והטעם.

אני פותחת את המקרר והמזווה, מוציאה את מה שאני רואה שיש, מנה בשרית, פחמימות, ירקות,

מוציאה סיר, פותחת את מגירת התבלינים (תזכורת לעצמי- אני חייבת להרחיב את קשת הריחות והטעמים במגירה הזו), ומתחילה לחתוך ולעבוד.

אני מעולם לא יודעת איך יצא מה שיצא.

כמו שאמרתי, אין לי תכנונים.

אני אפילו עשויה לשנות את הכיוון תוך כדי עבודה.

אני מנסה.

ויוצא בדרך כלל די מוצלח.

מזל של מתחילים?

אולי, לך תדע.

אני מאלו שמרימים את מכסה הסיר תוך כדי הבישול ובלי לטעום, יודעים אם צריך להוסיף קורט מלח, או צ'ילי עצבני, השום בד"כ מופיע די בהתחלה, אני תמיד חושבת שאני שמה הרבה (שיניים- חיות, טריות ועצבניות), ואח"כ מגלה שאמנם יצא טוב, אבל לא היו מזיקות עוד שתיים שלוש ארבע שיניים.

השבוע קמתי בבוקר בהחלטה שהבוקר אני לא הולכת לבריכה, ובמין מתקפת עשיה, והחלטתי שאני מכינה אוכל.

הכנתי מה שהכנתי, ואמרתי לו- אני לא בטוחה שיצא טוב, זו פעם ראשונה שאני עושה מה שעשיתי ועוד עם הסיר-קדירה החדש.

כמה שעות אחרי כן, אני כבר מזמן בעבודה, הוא מתקשר ואומר "יצא נפלא!".

ואני שאלתי- מה?

לקח לי זמן להיזכר מה עשיתי.

למחרת זה אפילו היה עוד יותר טעים אפילו.

מעניין מה יצא בפעם הבאה.