צמח בר

בערב רגע לפני שהחזרנו את הילדים לבית אימם, ישבנו לאכול איתם, באחד מבתי הקפה/ מסעדות באיזור.

לא רחוק מאיתנו ישבה ערימה של פריכות בדימוס, יותר מבוגרות ממני, מפגינות תחזוקה מלאכותית לא רעה, הרבה עבודה טיוח וצביעה מוקפדת לפני שיצאו מבית, תלבושת מוקפדת, אפילו מוקפדת מדי, אובר צביעה ושכבות על הפנים, השיער עשוי בצעקה האחרונה של המספרה, עם הגוונים המתאימים, חומרי צביעה לשיער יקרים, הציפרניים  הארוכות המלאכותיות העשויות והמרוחות.

לא הן כבר לא לובשות זהב, נצנצים או מנומר (פעם הן היו דואגות ללבוש הכל ביחד), היום לבושן מעט פחות בולט לעין, אולם דווקא משום הדיוק שבלבושן, הצעקה נשמעת בצורה הרבה יותר מחרישת אזניים.

חמש או שש נשים כאלו, ישבו בינן ובין עצמן ודיסקסו את החיים.

לא שמעתי את הנאמר ביניהן, וגם לא ניסיתי, הספיק לי להביט בהן, ולספר לבנזוג את סיפור חייהן כפי שהוא נראה לי.

היו את השלוש ההן, הידועות, כאלו שבעליהן (כן, הפעם זה לא בני זוג, אלא בעלים), מתרווחים בכל סלון ברחבי גוש דן למעט זה שלהן, למרות שעבר שיפוצים לאחרונה.

הייתה את זו, שבעלה כבר לא מתרווח בשום סלון, משום שהיא זרקה אותו, את הבעל, ובעצם גם את הסלון, קנתה חדש, שיפצה, צבעה, קישטה, והחליפה רהיטים בכל הדירה על חשבונו, והוא עוד ימשיך לשלם עד קץ חייו על הבושה שעשה לה, היא עוד תראה לו מה זה!

והייתה את זו, יוצאת הדופן בכל החבורה, זו שמקשיבה לכולן, בחיוך שקט, לא מבינה את המרירות שבוקעת מפיהן, על חוסר הפירגון, אי התמיכה, ההיעדרויות, הצורך לפצות עצמן במיני קניות יקרות.

היא זו שלבושה בפשטות לא בהזמנה ולא בצעקה, איפור מינימלי שקט ולא יותר, שיער מסודר ונינוחות גופנית המעידה על כך שהיא חוזרת הביתה אל בן זוגה, לחיבוק מול הטלוויזיה או במיטה, אולי אפילו קצת יותר מזה, הם הרי מעולם לא הפסיקו לרצות זה את זו.

כשהן עזבו, הבטתי בהן ועוד לפני שהספקתי להתאושש מהפרידה, חבורה בנות חדשה התיישבה בדיוק לאותו השולחן.

צעירות מהחבורה הקודמת בכעשרים וחמש עד שלושים שנה, עדיין לא קיבלו את ניסיונן המריר של בנות אותה להקה.

הן נראו לי כמו בנות אותה אחווה בסרטי הקולג' האמריקאיים, אותן שסיימו לפני רגע את הקולג', והן יוצאות לעולם ה"אמיתי" כשפני כולן מלאות ציפיה, שיערן הארוך מתפזר על כתפיהן ללא עזרת סָפָּר, צבעו הבהיר טבעי עדיין, פניהן נקיות כמעט לגמרי מאיפור, לבושות בתלבושת הנעורים הנצחית- ג'ינס, וחולצה לבנה או שחורה חלקה (בטח ובטח שלא מנומרת).

שתיים מהן, בטח עמודות להתחתן תוך כמעט שנה, כך אני מאמינה;

השלישית, נראית מעט יותר בשלה, כמו כבר עברה חוויה מתקנת אחת יותר מהן בחיים;

והרביעית- בדיוק ההיפך ממנה, תמימה, מאמינה לכל מילה, מקשיבה למילותיהן בשקיקה, צוחקת בהתלהבות של עוד מעט כבר לא ילדה.