כמעט בוקר,
עדיין חושך
בחוץ, חור משחור.
אני מתעוררת
ולא מצליחה לחזור לישון.
קמה,
מפעילה את
המחשב, מנצלת את הזמן לעשות איזו עבודת גרפיקה קטנה לאחות של הבנזוג.
לא נורא,
ממילא אני ערה.
אחת לכמה זמן
זה קורה.
מזל שאני
בחופש היום, בצהריים אוכל לנמנם לאיזו חצי שעה-שעה.
לאחר שסיימתי,
אני חוככת בדעתי לאן להמשיך הלאה.
אפשר לחזור
למיטה, אבל אני לא רדומה ושם אתפתל ואעיר את השותף למיטה.
אולי אקרא
ספר?
לא, זה אני
אוהבת לעשות במיטה.
כבר יש אור
בחוץ, וממילא, עוד רבע שעה אני אמורה להיות מחוץ למיטה.
להפעיל את
דוד המים החמים, שתהיה לשנינו אפשרות למקלחת חמה.
הבטן מקרקרת,
זה סימן שאני
צמאה.
עוד מעט אני
קמה, מתחילה להכין ארוחת בוקר.
למדתי שזה
טוב להתחיל את הבוקר על בטן מלאה.
נזכרת בחלום
שהיה לי- תוך כדי החלום עצמו אני אומרת לעצמי- "איזה חלום – חגיגה לכל
הפסיכולוגים, ומצחיק שאין כאן סקס, אפילו לא ברמיזה".
טוב, אני
קמה.
יום טוב
לעצמי (דיקור, קניות נעליים, ומשקפיים חדשות)!!!
בוקר אור לכל
מי שנמצא.