צמח בר

לא מוותרת,

הפעם אני אחרת.

ואולי גם אתה מעט שונה.

לא מוותרת,

הפעם,

לא נלחמת,

לא בך,

ולא בי,

או בשדים שלי.

לא מוותרת,

לא הפעם,

לא על החלום,

שהיית מושאו כל כך הרבה שנים.

לא מוותרת,

גם לא בגלל

התוקפנות המתגוננת,

שלך.

מסירה מעליך את כלי נשקך,

בעדינות ברכות,

בקליעה למטרה, אליהם.

בהתעלמות מהחצים המשוננים

שאתה יורה בי,

משל לא היו,

ואכן, נעלמו.

לא מוותרת,

למרות שאמרת שאתה לא רוצה,

את מה שאני כן.

לא מוותרת,

כי יודעת שגם בעבר

כשאמרת שלא רוצה,

ואחר כך, כן.

לא מוותרת.

אתה בודק אותי,

ושוב מקבל תשובה

שמשביעה רצונך,

וממשיך הלאה,

אתה בודק.

ואתה בודד.

 ***

התגעגעתי אליך,

כשלא היית,

התגעגעתי,

ואמרתי לך.

חסרת לי,

עד מאוד

חסרת לי.

ואמרתי,

ושוב אמרתי,

וזה לא שלא שמעת.

דברים שהיו בי,

רצו להיאמר.

שוב ושוב.

וזה לא שלא הקשבת,

רצית עד מאוד לשמוע.

גם אם לא אמרת.

אתה זקוק לי,

כפי שאני זקוקה  לך.

ואתה נלחם בתחושה, בהרגשה,

בצורך,

בחולשה,

לכאורה.

כמו שאני נלחמתי.

אבל אין לי צורך להילחם שוב.

יש בי צורך,

לאמר, ולהיאמר.

***

נלחמת, נחלמת, נחמלת.

***