יום שלישי היום, מלמלתי לעצמי בבוקר, כשדשדשתי במסדרון בעיניים חצי עצומות אל עבר המקלחת.
יום שלישי היום, ויש לי שיננית ב- 8:30.
הכל בסדר איתך, המוז שואל במייל, הפוסטים שלך לא משהו.
ככה זה כשפותחים את העבר ומתעסקים איתו שוב.
עניתי לו.
שלוש דרכים להתמודדות, כך לימדה אותנו המדריכה בקורס. שלוש דרכים להתמודדות עם הסיטואציות הקשות שאנו פונים אליהן בזמן המדיטציה, על מנת להתחבר לילד/ה הפנימי/ת שלו.
כל זאת על מנת לשחרר דפוסים בעלי תדר נמוך – רגשות "שליליים" כמו כאב, חשש, פגיעה וכיו"ב.
השלישית היא שיכתוב הסיטואציה- כאן אין לי מה לעשות.
השניה היא פניה (נפשית) אל את המעורבים בסיטואציה וביטוי של הרגש שלי.
הראשונה היא הזרמה של אור ואנרגיה אל הילד (הנערה במקרה הספציפי הזה) בכדי לחזק אותו ולבנות אותו במקום שהוא/ היא נשברה.
אני חושבת שאקח עליי את דרך הפעולה הראשונה.
להכנס למדיטציה – עד כמה שאני יכולה, להכנס למבנה, למצוא את הנערה ההיא, הפגועה ולתת לה את מה שהיא לא קבלה שאותו הזמן.
היום בערב.
אני מקווה.
אולי.
ובהקשר דומה