צמח בר

הסערה המתקרבת ובאה וחיפוש מתכוני חורף למרקים ותבשילי קדירה, הביא אותי למסקנה (מפתיעה משהו), שאני מבשלת דברים בלי מתכונים (רק ממוחי הקודח), הראויים לעלות על הכתב, שלא נדבר על להיאכל.  

לפני כמה חודשים (ספטמבר למען הדיוק, אבל מי סופר) כשהיינו בצפון (כנען וילאז' בחד-נס הקישור הוסר לבקשת צופית- צ'ופר שקיבלתי מהעבודה – לא להגיע לשם, אני התאכזבתי), הגענו למסעדה מעולה.

אמנם אנו אכלני פסטה לא קטנים, וגם פירות ים ומסעדות יפניות לא חסרות אצלנו ברזומה, אבל בשר- אדום כמובן- הוא ה-היי לייט עבורנו.

חבר לעבודה, שאיזור העבודה שלו בצפון המליץ לי על מיטשוס. כששאלתי על דוריס קצבים של ראש פיה, אמר, נו, טוב, אם את מתעקשת. דוריס קצבים היא בסדר, את יודעת אבל אם את רוצה להנות ממש, לכי על מיטשוס. היא באזור התעשייה של קצרין.

סיפרתי על כך לוודרו, והוא אמר- יאללה, go for it  .

אז נסענו, ואכלנו, והאוכל היה....אין מילים.

פשוט אורגזמה של סטייק - תענוג שעד היום אנחנו לא מפסיקים להזכיר אותו.

אבל לא לשם כך התכנסנו.

למסעדה צמודה הקצביה, וחנות האקססוריס למטבח.

נכנסנו לשם, בשרים כמובן שלא לקחנו, לא היה הגיון בדבר. 

אבל האקססורי'ס-בנזוגי, חובב סכינים מושבע, עמד ורייר על סכיני מותג יפני, ששמו כרגע נשתכח מפרחוני, ואני הסתכלתי על סירי ומחבתות היציקה.

כמה ימים לפני כן, בדיוק אמרתי לו, שאנחנו צריכים לקנות כזה סיר לתבשילי חורף שיבוא עלינו (בתקווה לחורף כמו שצריך).

קיצורו של דבר, לקחנו מהחנות סיר ומחבת יציקה שמאז משמשים לנו בתכיפות גבוהה.

במיוחד הסיר שהוא נפלא, כבד, לא ענק, אך גם לא קטן במיוחד, מתאים לנו ליצירת ארוחה חמה ומשביעה.

בלי מתכון מסוים, רק עם כיוון במח של מה שאני רוצה להגיע אליו, ניסיתי כמה פעמים ויצא לא רע בכל פעם. כפי שכבר כתבתי בעבר, אני מבשלת כמו הסבתות של פעם, בלי כמויות מדויקות, פותחת את המזווה והמקרר רואה מה יש ומה מתאים למה, וזורקת לסיר.

יצא מה שיוצא וכבר קרה שהבן שלו שבד"כ אוכל כזית, אכל מנת עוף נוספת.

היום זה יום מתאים לתבשיל כזה, וגם מחר.

אז איך זה הולך:

מצרכים:

סיר קדירה

שמן,

עוף/ בשר – אני משתמשת בכרעיים מנוקות היטב עם העור, או נתח שייטל, או אוסובוקו, גם נתחי אנטריקוט יכולים לצאת לא רע בכלל.

תפוחי אדמה

בטטה

גזר

דלעת

דלורית

בצל

שום (אני מסוגלת לשים חצי ראש, או ראש שלם)

פטריות

כרישה – החלק הלבן

מלח

פלפל

פפריקה

(תבלינים לפי הטעם)

מחממת את הסיר על אש גבוהה.

מוסיפה שמן,

כשהשמן חם – מטגנת את הבשר או את העוף מכל הצדדים, לסגירה

מנמיכה את האש,

לא מוציאה את הבשר, אלא מוסיפה על הנתחים –

בצל, פרוס לפרוסות עבות,

שום- שיניים שלמות כמות לפי הטעם, יש גם שום טיבטי, שזה דבר טעם נורא.

עוד לפני ההכנסה לבישול -

תפוחי אדמה קלופים חתוכים לקוביות בינוניות,

בטטה קלופה ופרוסה לפרוסות עבות,

דלורית- שטופה היטב, מנוקה מבפנים, פרוסות עבות חצויות

דלעת,

גזר מקולף- אבל לא חתוך

כרישה חצויה לשניים,

כל הנ"ל- מעורבבים מראש בקערה- בתבלינים לפי הטעם- מלח, פלפל שחור, פפריקה חריפה ומתוקה, וכיו"ב.

לאחר הערבוב, ולאחר סגירת נתחי העוף או הבשר-

אני מוסיפה את הירקות – משתדלת שהבטטה תהיה למעלה, היא מהירת בישול- לסיר מכסה, ומנמיכה את האש.

לאחר כחצי שעה- מערבבת, שהחומרים לא ישרפו/ דבקו לתחתית, מכסה שוב, ומעבירה לאש עוד יותר קטנה.

מתישהו- אני משתדלת להפריע את מנוחת הסיר על האש כמה שפחות- אולם מתישהו אני מוסיפה פטריות טריות- מה שיש בבית, אצלנו בדרך כלל יש מהכל- שמפניון, יער, חורש, שי טאקי טריות, ושי מאגי.

גמאמא הזכירה לי שלא כתבתי על הוספת נוזלים- אז ככה- אם יש בקבוק יין - אז מה טוב- רצוי כמובן אדום, אם לא, אז ציר מרק (אמא שלי אלופה בלהפוך מרק עוף לציר עוף... ), או חצי כוס מים, לא יותר. גם העוף וגם הבשר מפרישים מעט נוזלים שמלחלחים את התבשיל די והותר.

אני לא בודקת שעות וזמני בישול, מאחר ואני יודעת מתי להוריד את התבשיל מהאש לפי הריח שלו, אני לא יכולה לתזמן באופן מדויק, אולם - לעוף מספיק בסביבות שעתיים של בישול, לבשר מעט יותר.

יש הרבה מאוד פעמים שאני מבשלת בערב, מכבה את האש לפני השינה, ובבוקר לפני שאני יוצאת לעבודה מדליקה את האש שוב לעוד חצי שעה עד שעה, בהתאם למצב הבשר והירקות (מאחר שוודרוילסון נשאר בבית, הוא אחראי לכיבוי האש...)

הבישול בהפסקות מביא למצב שבו טעמי הבשר והעוף נטמעים בטעמי הירקות וחוזר חלילה ויוצרים ארומה נפלאה בבית המביאה את החתולה להתמרח על כמות רגליי, ואם אני לא מתייחסת אליה, אפילו לנגיסות קטנות ומעצבנות בבשר רגליי הענוגות.

אין תמונות, כי אין מצב שאצלם את הבלאגן שאני עושה במהלך העבודה...

J

בתיאבון אנשים

בסערה הבאה אני מנסה מרק זנב....

תשאלו אותי איך יצא.