צמח בר

ופתאום כל אדם שני אומר לי שהוא מכיר מישהי שגם היא נוסעת ללפנד במלכת המדבר השנה.

אחד אמר לי שהבתדודה שלו מאוסטרליה גם היא מצטרפת, 

השני אמר שאיךקוראיםלה מהישוב שלו, גם היא נוסעת, 

ואחרת – החברה הכי טובה שלה נוסעת, והיא משום מה לא יודעת למה, החליטה שלא בא לה.

גיסתי אמרה שהיא שנים חולמת לצאת למלכת המדבר  ושנים היא גם חולמת לנסוע ללפלנד. 

למה היא לא עשתה זאת? לא העזה, ידעה שאחי לא אוהב את הדברים הללו.
חבל.

עוד מישהו מהעבודה, שאל אם אני משלמת, עניתי בארור, לא?

לא, כי אישתי קיבלה בונוס מהעבודה, הם שילמו עבורה את הטיול, כעובדת מצטיינת. זה מה זה מתאים לך הטיול הזה. היא חזרה חרמנית ואמרה שהן כל הזמן דיברו על זיונים, וליווה בתנועת יד מתאימה. 

תתקשרי אליה, הוא אמר, תקבלי טיפים לגבי המסע עצמו.

כל אחד מכיר כל אחד יודע.

ההוא מאמריקה, שאל אם באמת אני נוסעת, ולמה דווקא לשם. הסברתי לו קצת על המסע, והוא התלהב. ביקש רק שאמסור ד"ש לחבר'ה – האווזים, well, you know... 

כל אחד מכיר כל אחד יודע,

עוד חודשיים וחצי בדיוק. 

אני מביטה בלוח השנה, לא רוצה עדיין להתחיל לספור לאחור, אבל זה יקרה.

מחשבת בראש איזה תיק לקחת- את הצ'ימידן שהבאתי מדהב, או את תרמיל הגב?
עושה רשימות לצריבות, דיסקים של מוזיקה התבקשתי להכין, אני אכין כבר לכל הג'יפים שתהיה תחלופה גבוהה, שלא נחרוש על אותו הדיסק שמונה ימים. 

ואנחנו הבנות בינינו יוצרות קשר, מזל שיש פייסבוק, שכנות טובות בחוות, מחליפות חוויות, עוזרות במעברי דירות, מתייעצות, 

ובעיקר מתרגשות.

לאלסקה כנראה כבר לא יצא לי לנסוע, אבל הנה משהו מאותו קו רוחב, או לפחות לא רחוק....