צמח בר

 האנשים כאן

כולם צבועים ואינטרסנטיים,

אני לא אוהבת אותם, והם לא אוהבים אותי.

אתה קורץ אליי ומחייך מבעד לזגוגית הקפטריה.

הכל העמדת פנים,

אחר כך אתה תלך ותרכל עלי עם אנשים אחרים,

כמו שעשית לידי על מישהו אחר.

את מחייכת אליי, ושואלת לשלום הזוגיות שלי.

אני רואה את חיוכך מגיע רק עד השיניים ותו לא.

את לא באמת מתעניינת, את אוספת מידע על אנשים.

אני לא היחידה שעוברת את התשאולים שלך.

אתה שואל לשלומי, ואם אני מרגישה יותר טוב,

חודשיים מאז שנכנסת לתפקיד ולא ערכת שיחת היכרות,

אלא רק עם מי שנאמר לך שהוא חשוב.

אחר כך אני נשאלת למה אני לא שומרת על קשר עם אנשים.

כי הם לא מספיק חשובים,

כי לא מספיק אכפת להם,

כי הם לא מספיק מתעניינים.

כולם מזוייפים, בודקים מה תג המחיר של המותג אותו אני לובשת,

חובשת, נועלת, מתאפרת.

איפה הייתי אתמול בערב, ועם מי.

האם אני נחשבת?

לאן אני הולכת.

כך הם בודקים האם אני מעניינת.

את מי באמת מעניין איך אני מרגישה,

רק אם אני באה מחר לעבודה.

אני לא רוצה,

אני לא רוצה.