(חוף השיאצו)
שבת, 21 אוגוסט 2010
אני אתחיל דווקא מהסוף- כשאת חוזרת מטיול כזה את מבינה שבעצם את יכולה
להרשות לעצמך כל שתרצי להרשות לעצמך.
את יכולה כל שאת רוצה.
אצלי ההבנה התחלה לפעפע בערך ביום השלישי או הרביעי.
אז גם הבנתי שזה לא עוד סתם טיול- למרות שעל פניו זה נראה כך.
זה לא טיול אלא מסע.
מסע של נשים למען נשים עבור נשים.
אנחנו כבר ארבעה ימים מטיילות- חבורה של כחמישים נשים, בגילאים שונים,
עיסוקים שונים, מקומות שונים בארץ, תפיסות עולם שונות. ובכל זאת...יש משהו באוויר
שלא ניתן לאחוז בו. כמו בלוני הסבון שהיינו מפריחות בילדותינו. יפהפיים כל כך,
עדינים ושברירים, יכולים לרחף באוויר מספר דקות ארוכות, אולם עם התנועה הלא נכונה,
פוף עשויים להיעלם.
חמישים נשים, בתריסר רכבי ארבע על ארבע. מקצה תריסר.
חמישים נשים, כל ארבע (בערך) דחוקות בתוך רכב אחד, ישנות באוהל אחד
(או חדר אחד), אוכלות מאותם הכלים (זה כמעט אותו המסטינג) מדברות, מצלמות, ישנות,
אוכלות (בלי סוף) ואפילו (ישמור השם) – מחרבנות – והכל ביחד.
כל מי שמכיר אותי- שואל מה בעצם אני עושה כאן.
כל מי שלא מכיר אותי- אומר שזה ה – דבר שתפור עליי.
אבל רק מי שמכיר אותי באמת – ואותם אפשר לספור על בערך אצבע אחת או
שתיים- אומר שזה הדבר שעשוי לעשות לי טוב (סוף כל סוף).
כשנרשמתי למסע- וזו הייתה גחמה של רגע לא מובנת לי- כשנרשמתי- הייתי
לי אג'נדה ברורה של מה שאני רוצה שיקרה, לאיזה מהפך אישי אני מחכה, מה השינוי שאני
רוצה שיבוא בעקבות המסע. אולם ככל שתאריך היציאה התקרב והלך התערפלו הדברים בראשי,
ורק שני דברים ברורים היו לי:
א. לא האמנתי שבאמת אגיע לשדה התעופה ביום הנקוב.
ב. האג'נדה והציפיות מהטיול התעופפו ופרחו להן מבין דלתות מחשבתי.
הגעתי לשדה התעופה מבלי לדעת לְמָה, לָמָה ולאן אני מגיעה.
כל שקרה מאז היה בבחינת מתנה עבורי.
החברות החדשות והנפלאות שהכרתי- בנות הצוות שלי ובנות המסע שלי,
החוויות, המקומות החדשים שראיתי, המילים שהחלפתי, הילדה שבתוכי שהתחברתי אליה מחדש
(ותודה לצוות ארבע וחמש), הנשים שנגעתי בהן- בין אם במילים ובין אם באנרגיה, והאני
העצמי השלם שאני הופכת להיות יותר משהייתי בעבר.
בערב יום היציאה – כשחזרתי מהעבודה מנווטת על הפקק בכביש גהה, עלתה בי
האמירה הזו:
אני עושה זאת בשבילך אבא- כי מעולם לא היית מבין בשביל מה אני עושה
זאת (אולי היום, מלמעלה, אתה מבין קצת יותר);
אני עושה זאת עבורך אמא- על כי החלת להתשחרר מהחינוך שכבל אותך כל
השנים הארוכות הללו, והתחלת לחזור לעצמך.
אני עושה זאת עבורך אחותי- משום שאת אפילו לא מעזה לדעת מה את מפסידה
ועד כמה היית נהנית.
אני עושה זאת עבורך אחי (וגיסתי גם)- ומאחלת לכם שתמשיכו להיות מאושרים ושלמים
בכל מה שאתם בוחרים לעשות.
אני עושה זאת עבורך וודרו וילסון סמית- בן הזוג שלי- משום שדחפת ופירגנת-כי
ידעת בחוש שזה יעשה לי טוב ובכך גם לך.
ויותר מכל דבר-
אני עושה זאת עבורי הילדה שאני- שאיבדתי ושוב אני
מוצאת.
בשבילי- האישה העצובה והמבולבלת שבגרתי להיות.
ולמעני- האישה-ילדה שאשמח
לחזור לחוות משום שאף פעם לא הייתי.
אני מודה לעצמי, על כך שבצורה מאוד לא אופיינית הלכתי עד הסוף עם
הגחמה שלי, ואני מודה לכן חברותיי למסע, שחלקתן איתי את הדרך הזו.
חוף השיאצו:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
