צמח בר

ובחלומותיי,

אני מגלה, כי יש בי המון כעס שלא נפרק.

אני מנסה להביע אותו,

אני מביעה אותו,

אני מנסה לאמר אותו, לתעל אותו-  

בשיעורים בהם אני לומדת להכות באמצעות מקלות ואלות,

בתגובות לא ממותנות,

בהשוואה לאיש ההוא - מועקה- המתעלל, 

בהבנה, שעדיין אני ממשיכה להפוך את עצמי לקורבן,

כשאני נשארת באותו מקום העבודה.

דפוס ההתעללות העצמית נשאר כשהיה,

רק שהפעם במקום בנזוג שיתעלל בי באמצעים פסיכולוגיים-  

בחרתי ראש-צוות חסרת ביטחון עצמי שתתעלל בי

במסווה של לחץ בחברה.

זו לא רק היא, זו גם אני האשמה,

אני נתתי לה, אינ הובלתי אותה,

אני נשארתי בחברה.

כבר שבועיים אני בבית, עם כאבי גב בלתי נסבלים,

ממתינה בקוצר רוח, ובכל זאת מפחדת

אני רוצה לאמר לה- שדי, נגמר ואני כבר לא יכולה.

אם לא אומר לה- אני יודעת-

הגוף שלי יעניש אותי, כמו שהוא מעניש אותי כבר עכשיו.

אני גמורה .