האמת שכשראיתי באינטרנט שבסופשבוע עתיד לרדת גשם, תכננתי להכין
נזיד בשר או מרק- תלוי בכמות הנוזלים שיצאו מהנתח. אבל באמצע הלילה, כשהתעוררתי,
נזכרתי ששכחתי להוציא את הבשר מהמקפיא, ובשעה כזו, כשאני אפופה לחלוטין, אין מצב
שאתחיל לפשפש במקפיא (לא שהוא עמוס- בשבוע הבא מתוכנן ביקור בקצביה).
כשחזרתי למיטה, מרפקתי את האיש, הוא הרי היה ער, ואמרתי לו- אתה זוכר
שדיברנו על מרק בשר?אז זהו ש..."
"טוב, אני לא דואג. כמו שאני מכיר אותך- את תמצאי מה להכין לאכול".
בבוקר, כשקמתי, בעצם קצת יותר מאוחר -כשהתאוששתי מהלילה, הוצאתי את הבשר, ואז ראיתי את
קופסת כבדי העוף...מממ...יש תפוחי אדמה שעוד מעט מתחילים להצמיח שורשים...
בצהרים התחלתי בהכנות.
קלפתי את תפוחי האדמה, חתיכות גדולות, וזרקתי למים עם מלח. שיתבשלו
להם, תוך כדי שאר ההכנות.
באמצע השבוע הכנתי מטבוחה שיצאה מעט חריפה מדי, ומעט מלוחה מדי ומלאה
שום. אין כמוה בכריך עם טחינה, אלא שהפעם גם הטחינה יצאה מעט מלוחה (יש לי
הקלות!!!! הגב דופק אותי כבר חודש, אני חולה!) – וביחד זה יוצא הרבה מלוח.
אבל, אם לא בכריך, אפשר בהחלט להשתמש בכך כבסיס מעולה למיני דברים אחרים.
לסיר עם שמן זית חם, זרקתי את פרוסת העגבניה שנותרה מארוחת הבוקר
וביחד עם הבצל הירוק מאותה הארוחה, ושן שום אחת (רק אחת!)כשאלו התרככו, הוספתי
שועית (טוב, נו, שעועית) ירוקה מהמקפיא- זה ירק שאני עדיין לא מעזה לקנות טרי-
וכיסיתי. כשהשועית התפרקה- לאחר עזרתי, הוספתי שתי כפות מטבוחה, כף גדולה מהמרק
עוף של אתמול, ערבבתי, כיסיתי והנמכתי את האש, שיתבשל.
בינתיים, סיר תפוחי האדמה התחיל לבעבע, אז הנמכתי ואת האש של השועית
הירוקה- כיביתי.
ועכשיו- למנה העיקרית.
לפחות עשר (10) שיני שום- קלופות ופרוסות לפרוסות, חצי בצל בינוני-גדול, ו-
250 גר' פטריות טריות רחוצות ופרוסות(הירקן שלי עשה מכירת חיסול של הפטריות
שהגיעו הבוקר- הן לא נראו יפה- קניתי ק"ג, ועוד יש לי במקרר).
במחבת טפלון דקה, מעט שמן זית- לטעם, על אש גבוהה, על מנת שהמחבת תרתח, זורקת
את הבצל והשום, כשאלו מעט מתרככים, מוסיפה את הפטריות, מלח (גס), פלפל שחור גרוס
(גס) וזעתר. מערבבת, מנמיכה את האש, ומכסה. אחרי דקה, מערבבת שוב, שלא ישרפו הפרודוקטים.
בינתיים, תפוחי האדמה רכים ומוכנים למעיכה. מוציאה חלק, חמאה, מלח גס,
מעט שמן זית, ומועכת במזלג. מועכת ומערבבת, גם את תפוחי האדמה, גם את הפטריות
במחבת. מוסיפה תפוחי אדמה. מעט מים מהסיר, מלח וחמאה מועכת ומערבבת.
עוד דקה, אני מעבירה את השועית הירוקה לקערת הגשה, ומניחה על השולחן.
הפירה מוכן, מוזגת עליו חלק מהפטריות עם הבצל, והשאר- לקערת הגשה.
את המחבת – כמות שהיא, עדיין משומנת מהפפטריות והבצל, מחזירה לאש
ומגביהה אותה (את האש), שוטפת את הכבדים ומניחה בעדינות על המחבת, רחש לחש נשמע, ואני בוזקת
מלח גס (כמובן) עליהם. מזיזה, והופכת. אנחנו אוכלים אותם מדיום-רר, כשהם עוד זבי
דם (גם האנטריקוט).
האש גבוהה, הכבדים צרובים מבחוץ, אני מורידה אותם לצלחת לצד הפירה עם
הפטריות.
האיש מחכה כבר ליד השולחן עם כלי העבודה, גם החתולה ממתינה.
בתיאבון.
בערב אני מתכננת על פשטידת פסטה עם פטריות (מכירת חיסול או לא?) גבינות ובצל.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
