צמח בר

התחלתי ללמוד הילינג אנרגטי השנה. כבר שיעור חמישי.

גם התחלתי לכתוב דפי בוקר לפני כמה שבועות. שלושה עמודים או יותר (דפי מחברת). לפעמים אין לי על מה לכתוב, לפעמים יש לי הרבה. למעשה, יש לי את הספר עוד משנת 2002. המורה שלי לגרפולוגיה קנתה לי אותה. אפילו רשמה הקדשה על גבי אחד מהעמודים הראשונים כדי שאוכל לזכור, גם את השנה.
אבל הספר עמד משמים על מדפי הספריה ולמרות שגם קניתי את הספר שאחריו, לא התייחסתי אליו. רק קראתי את עמוד הפתיחה, ותו לאו. אפילו קניתי לפמה, והיא התייחסה גם התייחסה, ואני? התעלמתי.

עד לא מזמן. פתאום שוב גירד לי באצבעות לכתוב במחברת, בעט, בכתב יד, לעצמי, בלי שאף אחד יקרא. גמני לא קוראת את מה שכתבתי. אז פתחתי את הספר והתחלתי לקרוא.
ואחר כך התחלתי לכתוב. דפי בוקר. עדיין לא עושה את התרגילים. אבל חווה את חוויית הכתיבה מחדש.
ואחרי זה, חזרתי לכתוב, דפים אחרים. בבוקר אני כותבת במחברת שמיועדת לדפי הבוקר. בהמשך היום אני כותבת במחברת אחרת, שאני לוקחת איתי לכל מקום ועוצרת לכתוב כשאני יכולה. לעצור ולכתוב. זה לא הרבה, זה לא קורה כל הזמן, אבל אני מתחילה שוב לכתוב. כמו שלא עשיתי הרבה זמן.

אולי עוד מעט, אתחיל לעשות את התרגילים.

וההילינג? זו חוויה בפני עצמה. כרגע אנו לומדות על הצ'אקרות, עושות מדיטציות ומשתפות חוויות. אני לא תמיד מתחברת. ועוד פחות משתפת. כן משתתפת, מעירה הערות, שואלת שאלות, אבל במה שעובר עליי עדיין לא מוכנה. 

***

מי חשב מי ידע שלמרות שאני בבית רוב הזמן, אני לא אכתוב כמעט בכלל?