צמח בר

ההוא, הקצין ולא ג'נטלמן, שבינתיים התנצל, אוחז בחודשים האחרונים משרה די רמה בשירותי הכבאות באחד המחוזות החשובים במדינתנו. כמובן שהוא הוזעק לשריפה, ועדיין לא הספקתי לדבר איתו מאז. אנחנו לא משוחחים באופן קבוע. אמנם מאז שאני בבית הוא ביקש שאקפוץ לבקר אותו, אולם גם לאמא שלי אני בקושי מגיעה (כאבי הגב המחורבנים הללו), אז בטח ובטח שלא אליו.

Anyway, לאחר שהשריפה כובתה, או נרגעה או משהו כזה, ראיתי בפייסבוק מספר תמונות שהוא תוייג בהן בזמן השריפה. ראיתי אותו במדים שונים מאלו שאני זוכרת אותו בהם. זה היה קצת מוזר, ומשונה, אולם תמיד אמרתי שהוא איש של מדים, גם לו אמרתי את זה.

הבוקר ראיתי תמונות שהוא העלה בעצמו מהשריפה. התמונות נראות מקצועיות, ומאחר והוא מופיע בתמונות ברוב הפעמים אני מניחה שלא הוא הצלם. יש שם כמה תמונות מזעזעות, האוטובוס השרוף עד כלות, הבתים המפוחמים, היערות השרופים, העשן המיתמר מעל ההרים, הכבאים התשושים שרועים על הכביש בניסיון לנוח מעט ונהרות האש, לשונות גדולות אדומות הצובעות את הרקיע הכהה באדום צהוב כתום, או אפור, בשעות היום, האוטובוס השרוף, האוטובוס המפוחם, שאריות האוטובוס, האוטובוס, האוטובוס, האוטובוס.

היה לי קשה לראות את התמונות, לראות כיצד אירוע כל כך טראומתי הפך להיות לעוד אלבום בפייסבוק. מי חושב להביא מצלמה כשהוא מוקפץ לאירוע כזה? זה לא איזה מסע מלכת המדבר ללפלנד או טיול שנתי, כך אמרתי לעצמי במחשבה ראשונה. אח"כ, כשראיתי את התמונות, הבנתי שמי שהתפקיד שלו לצלם דברים כאלו, מביא מצלמה.

לא התחברתי לטלוויזיה, אין לי אפילו מכשיר בבית. ידעתי על השריפה עוד בצהרי יום חמישי באחת מידיעות עיתוני הרשת, המשכתי מדי פעם להציץ בכותרות, ולמחרת נסענו מהבית לשישבת. מדי פעם שמענו עדכונים, אולם לא הייתי מסוגלת להביא את עצמי להתחבר למשדרים המיוחדים. זה לא משהו מיוחד שאני לא מתחברת, לא בפיגועים, לא במלחמות וגם לא בשריפות, אני לא מסוגלת להתחבר לעדכונים. קוראת בעיון בפעם הראשונה, אח"כ – אחת לכמה שעות- מתעדכנת בכותרות, אם יש משהו מיוחד מעמיקה יותר.

היה לי קשה לראות את התמונות. הרי לא ראיתי טלוויזיה באותם ימים. מצמרר.