חובקת את העצב בין זרועותיי, נופלת לחיקו, טועמת בשפתיי את טעם נשיקתו, חשה את געגועיי הישנים צפים ועולים, נטעמת בתוכו עד כלות. וטוב לי.
חזר לו העצב לשכון בבית ליבי, כחבר ותיק, כבן זוג ששב לו מן הכפור, ואני שחשתי בחסרונו, ממהרת לפנות לו מקום, המלווה הנאמן היחיד שליווה אותו במשך כל חיי, ואני, בוגדנית שכמותי, בהזדמנות הראשונה, ממהרת להפנות לו גב ולברוח.
חזר לו העצב לשכון בעיניי, אך דימעותיי לא עימו. חזר לו העצב אל חיי, ואני עימו.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
