צמח בר

הקופאית בסופר שאלה אם האוזניה שלי היא של הפלאפון ולמה אני הולכת איתה
כל הזמן.

בבניין שאני גרה בו, האישה שגרה בקומה מתחתיי נפטרה לפני כעשרה ימים מסרטן ריאות.

משום מה זה לא זרק אותי אחורה לתקופה שאבא שלי נלחם בהשתלת הריאות.

לשכן שגר לידי יש סרטן בבלוטות הלימפה.

אשתו כבר לא מלווה אותו לבית החולים, כבר אין לה
כח עם הברכיים והגב.

הגב שלי להבדיל כבר הרבה פחות כואב. בהחלה הרופא חשב שזו פריצת דיסק.

בסיטי גילו שלוש פריצות + הצרה של חלל עמוד השדרה.

אחר כך ב- MRI גילו שיש לי לפחות חמש פריצות.

במשך כחצי שנה הייתי מרותקת בעיקר למיטה ולבית, בין אם זה בגלל הכאבים ובין אם היו אלו הכדורים למניעת
הכאבים. חוסר התנועה, החורף והקורטיזונים עשו את שלהם בכדי להפוך אותי לסופגנייה.

אבל אחרי הדיקור השלישי – כבר הצלחתי לקום מהמיטה בלי לסבול יותר מדי, והתחלתי לצאת
להליכות מדי בוקר (כמעט). היום אני כמעט כמו שהייתי לפני שנה ועם הרבה פחות כאבים.

מאחר שהתבקשתי להתפטר כבר בינואר, אני מובטלת עכשיו ללא אפשרות לחתום
בלשכה משום שמנהלת משאבי האנוש במקום העבודה הנחמד שלי לא חתמו על הטפסים הנכונים
בזמן. (שמעתי שהיא פוטרה השבוע בעודה בהיריון, אני מקווה שזה גם קשור אליי....אחחחחח נופת צופים שכמוני, פשוט זהב טהור). 

אני מחפשת עבודה עכשיו וזו סאגה אחרת מבעיות הבריאות שלי.

אני מתלבטת בין אם לחזור לעבוד במסגרת מסודרת קבועה מראש, משרדית ולחוצה.
יש בזה את הביטחון הכלכלי, את המסגרת שסניף הבנק שלי מבקש לאחר כל כך הרבה
חודשי חוסר פעילות כלכלית חיובית. יש בזה משהו מפתה במחשבה ראשונה.

לעומת זאת, כבר הבטחתי לעצמי שאני לא חוזרת לצורת עבודה כזו, רק
המחשבה על כך מצמררת אותי ובכל פעם אני עושה את אותה הטעות- מבטיחה לעצמי שהפעם זה
יהיה שונה, וזה לא. הסוף אפפעם לא שונה. ונכון שבמשך כמעט שלושים שנות עבודה מעולם לא חשבתי
על להיות עצמאית, בשנתיים האחרונות המחשבה הזו מדגדגת. ולא, אני לא צריכה עסק שבו
אנהל אחרים, מספיק את עצמי לנהל, והיום אני משוכנעת שאני כבר יודעת ויכולה לנהל את
עצמי.

אז בימים אלו, יש לי את האפשרות לעסוק בשני דברים שונים להחריד ממה
שעסקתי עד כה, ושונים זה מזה לא פחות, ואפשרויות השכר, לפחות בעתיד הקרוב מאוד
נמוכות, אבל המחשבה על שני מקורות התעסוקה האלו הופכת אותי למחוייכת, עם ניצוץ
בעיניים.

אבל המשכורת הקבועה, ואני צריכה לעשות טיפול לאוטו, ובחודש הבא אני
צריכה להעביר אותו טסט, ואני חייבת כסף לאמא שלי, ולבנזוג. הפחדים האלו עוצמים לי
את העיניים ויש לי כאבי ראש עצומים.

אם הייתי מתייעצת עם אבא שלי- לפני שהוא עלה לשמיים הוא היה אומר לי
ללכת על העבודה הבטוחה, אבל נדמה לי שעכשיו אני שומעת אותו אומר לי- תעזי! תחיי
לפני שתמותי.

אבל אני מפחדת לחיות.