צמח בר

אני שואלת את עצמי האם מה שאני לומדת הוא נכון. האם זה נכון עבורי והאם זה נכון בכלל.

אני לא יודעת אם אני מעוניינת להמשיך ללמוד את מה שאני לומדת עכשיו. הגעתי לנקודה שבה אני על סף של לעזוב את הכל כאן ועכשיו.

בתקופה האחרונה אני לא יודעת מה אני עושה שם, לא מתחברת לדברים שנאמרים, לא יודעת מה אני עושה מה אני צריכה לעשות, לא יודעת אם אני בכלל רוצה. מצד אחד אני מוצאת עצמי נמשכת לחומר ולא יודעת אם המשיכה הזו נובעת מסקרנות גרידא אל הלא נודע כזו שחבויה בכל אחד מאיתנו, או שזה נובע ממשיכה אמיתית טהורה שנובעת מהגרעין הפנימי שלי לעשייה שאליה נועדתי.

אין לי מושג מה אני עושה שם (כבר אמרתי את זה בפסקה הקודמת, לא?) ואם מה שאני עושה מבלי לדעת, מבלי להבין, מבלי לראות, האם כל זה אכן גורם לאיזושהי השפעה כזו או אחרת, חיובית או שלילית. כל זה מתנגש עם הרציו שלי- פתאום הכל נראה לי שטויות וקשקושים בקומקום.

אין בזה שום דבר, אין כוחות. אין לי כוחות מיוחדים, ואין בעולם כוחות אנרגטיים. זה סתם גיבוב מילים של אנשים תלושים, שלא מצליחים למצוא את מקומם בעולם והם מתחבאים בכל מיני נישות שמעצם ההגדרה שלהן לא ניתן לסתור אותן, לא ניתן לאמת אותן, וגם לא ניתן לערער עליהן. הכל תלוי הרגשה- ונו באמת, אין דבר כזה.

אדם חולה כי הוא חולה. כי הוא נדבק בווירוס, או שהוא עייף, או שהבוס שלו מציק לו והוא רוצה לברוח ממנו לכמה ימים. לא בגלל שצ'אקרת הבסיס שלו לא מאוזנת, או שצ'אקרת הגרון שלו חסומה. ואם אדם מרגיש יותר טוב כי אמרתי לו ששלחתי אליו אנרגיה – זה בגלל שהוא רוצה להרגיש טוב יותר, כמו אדם שלקח כדור פלאסיבו והכאבים עברו חלפו להם.

אולי כל החיפוש הזה שלי אחר עצמי והיעוד שלי- אולי כל זה סתם מיותר וכמו תמיד אני מוציאה אנרגיות ומשאבים לריק.

ואולי אני צריכה לבלוע את הלוקש של חיי ולהמשיך כפופת ראש כמו כולם בדרך עד סוף חיי?