לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
 

צמח בר


כינוי: 

בת: 57





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2011

עתיקות


גם בצהרי יום חם שרבי ומעיק הרוח על פני המים עושה את החיים הרבה יותר
נעימים.


 


האמריקאי לא הפסיק לצלם את הפסיפסים היפהפיים. אני, לעומת זאת, זכרתי פסיפסים יותר
יפים מבית שאן וממקומות אחרים וחוץ מזה כבר הייתי כאן כמה פעמים.  


 


לא זכרתי שהכניסה עולה כל כך הרבה כסף ואם הם כבר גובים כאלו מחירים שערורייתיים,
למה הבריכה ליד הדשא מלאה בבקבוקי שתיה?


 


כשהגענו לדרום הטיילת, עקפנו את הגדרות, ירדנו מהצוק אל המים, וישבנו
על אחת השוניות לשכשך את רגלינו במים החמימים. ההריסות יצרו מעין מלבן גדול, כזה
שהגלים אינם מגיעים אליו, אבל הדגיגים הקטנטנים משוטטים במים בביטחון יחסי. הרחק מצידו השני עמדו דייגים עם חכות אל הים. איזה
סוגי דגים הם דגים כאן?, הוא שאל אותי בתמיהה.


 


אח"כ טיפסנו במעלה הצוק בחזרה אל הטיילת ונכנסנו אל האמפיתיאטרון, החבר'ה שם בנו גשר
תאורה לקראת ההופעה של מחר. נגשתי אל אחד מהם ושאלתי. אהאה, שלמה ארצי. בינתיים
הוא עלה לצלם מלמעלה. יותר מאוחר הוא יעלה את התמונות לפייסבוק ויכתוב שכאן הוא ראה
את אריק קלפטון בהופעה לפני כל כך הרבה שנים. בכלל לא זכרתי שהוא (הקלפטון) היה
כאן.
רגע לפני שיצאנו משם, החלטתי לרדת במדרגות הנחבאות שראיתי מהצד. הגענו אל חדרי
ההלבשה שנבנו בסלע לפני כל כך הרבה שנים. כל גומחה כזו מכוסה בוילון ובתוכה יש
ספסל, שולחן ומראה. לאחר התרעננות קלה חזרנו אל השמש הקופחת, וחזרנו לכיוון צפון
בשביל אחר, מעל הטיילת, בין החורבות העתיקות.


 


ושוב אני מתרשמת למרות שהייתי כאן עשרות פעמים. מפעל בניה אדיר היה כאן
ומפעל לא פחות אדיר היה לגלות את כל מה שנחבא מתחת לחולות ולהבין מה כל אבן הייתה.


 


בחנות המזכרות שהייתה גם קיוסק, קנינו שתייה וישבנו על הדשא בצילו של
עץ לפוש. השיחה המשיכה מעדנות, מדברים, חולקים, נפתחים, כפי ששנים לא העזנו לעשות,
לעיתים נזכרים בשני בני הנוער שהיינו, ביישנים, נבוכים, לא בטוחים בעצמנו. הוא
ואחותו, הם מסוג האנשים שגם אם לא אשוחח עימם במשך  שנים, שום דבר לא יפגע באיכות הקשר בינינו.
שוחחנו על מה שהיה לפני שלושים שנה, שנתיים אחרי, וחמש שנים אחר כך, ולפני שתיים
עשרה שנה, ומה שהיה בין לבין. שוחחנו על רגשות, על כאבים ופחדים. לעיתים היו
שתיקות. כאילו כל אחד מאיתנו אוסף את מחשבותיו לתוכו ומתארגן בינו לבין עצמו עם
הניסוחים ולעיתים גם לא.


 


בדרך חזרה, עדיין משוחחים, עייפים אבל עם סוג של שלווה וחיוך על הפנים, בקיצור
מרוצים, גיהצנו את הקמטים. 


 

נכתב על ידי , 8/7/2011 22:05  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 40 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לצמח בר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על צמח בר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)