אני רוצה לחיות רחוק מכאן. להתכסות במעטה כבד ואפלולי והליעלם. איך אנשים ממשיכים לחיות ככה אני לא מבינה. כמה כאב ועצב יש בחיים הלו. איך הם קוראים לזה חיים. זה לא חים אלא התקיימות. חייב להיות משהו אחר שמחזיק אותם בכל שגרת אפור הכהה הזו. השפיות שלי הולכת ונעלמת. מתמוססת בתוך כל זה. אני לא רוצה להיותכאן. אני לא שייכת. תחזירו אותי בבקשה למקום שלי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
