צמח בר

ויש תחושה באוויר ששום דבר לא הולך.

אני יודעת שהדברים מסתדרים לאיטם.

אבל התחושה היא של כאב ועצב.

"את נראית כבויה" אומרת לי אמא בטלפון, "התאפקתי מלהתקשר עד כה, אני דואגת לך"

אני עייפה.

עייפה נורא.

כל כך עייפה שכרגע כל מה שאני מעוניינת בו הוא לבלות את שארית חיי במיטה.

אני מתעוררת עייפה, ומושכת את היום במחשבה על שינה.

עייפה.

זה לא מקנה טעם טוב לחיים, ובטח שלא נותן זיק בעיניים.

אני עייפה.

אני יוצאת מהמיטה בבוקר, חשה חבולה וחבוטה כמו לא ישנתי מזה עידן ועידנים.

משתרעת בכיסא, מנסה להתאושש מהלילה, חשה עצבות גדולה נוחתת עליי.

לא אני לא בדיכאון.

אני יודעת מה דיכאון עושה לי ואיך אני מתנהלת איתו.

זה לא דיכאון.

זו עייפות קשה.

אני חושדת שיש לי פיברומיאלגיה.