"אני לא באה מהבית", אמרתי לעצמי כשלקחתי
כוס תה משולחן אגודת הסטודנטים שחיכה לי (לי ולעוד כמה סטודנטים) בכניסה לבניין.
לא באה
מהבית??? כל כך מהר המקום ההוא הפסיק להיות בית עבורי?
הרי הרגע
יצאתי משם, מהמקום שקראתי לו בית במשך כמעט שלוש שנים. אכלתי שם צהרים איתו, עם מי
שהיה.
עד לפני
יומיים שלושה עדיין ישנתי שם.
אז איך זה נגמר כל
כך מהר?
רק לפני שבוע
(פחות כמה שעות, אבל מי סופר) נפרדנו.
עדיין יש לי
שם ספרים וחפצים למכביר.
אבל כל כך
מהר זה הפסיק להיות בית עבורי.
כפי הנראה זה
מעולם לא נועד להיות הבית עבורי.