מלכתחילה נתתי לו את כתובות הבלוגים.
אולי זו הייתה טעות
אולי לא.
אז, באותו הזמן,
עבורי, שימש הבלוג כקביים.
כדרך לדבר איתו מבלי שידעתי איך לדבר בכלל.
היום, וכבר די מזמן,
אני חושבת פעמיים,
האם לכתוב ומה.
בכל בלוג,
יש פוסט עצור בטיוטות,
ואני עדיין מפקפקת.
לא בכתיבתם,
כמו בפרסומם.
עכשיו לפחות,
יש לי הרבה יותר פרטיות.