אז ככה, ביקשתי וקיבלתי יום חופשי מהעבודה, יקיצה טבעית, נפלאה, ושניים שלושה טלפונים של ברכות על הבוקר.
מה עושים ביומולדתים?
בדרך כלל עושים מה שלא עושים – או מרשים לעצמנו - בימים אחרים.
הסיפתח- ארוחת בוקר בגילי'ס על הים- כמו מוזמן מראש עם אלוהי מזג האוויר- הייתה הפסקה בסופות הגשםשהיו השבוע, והשמש יצאה לנו היום כך שפמה יקירתי ואני יכולנו לשבת ולהתחרדן לנו.
מעבר לארוחה הנפלאה – גם התחככתי גב לגב עם יודה לוי וטבעתו הבולטת למרחוק, שוס!!!
רק מה הייתי צריכה שפמה תגיד לי מי זה הבחור, אחרת לא הייתי יודעת.
אחר כך, פמה שהייתה מבוסמת קלות מחצי כוס קיר רויאל שהיא שתתה (רק חצי, על החצי השני אני התלבשתי) הורידה אותי בבית, ואני ירדתי לרחוב החנויות שלידי בכדי לבזבז כספים שאין לי.
נעלי בובה על פלטפורמה, מהסוג שאחת החברות שלי שאני אוהבת הולכת כל הזמן. והן לא בדיוק בסגנון שאני הולכת עליו בבדרך כלל.
צעיף לבן!!!! (לבן, אני ??!!) וחולצה עם הדפסים – אני בחולצה מקושקשת? הארון שלי מת משעמום, צבעוני אמנם (לא לגמרי, הרוב שחור, אבל הכל חלק.
ההמשך?
מזל שהשבת עמדה להיכנס, אחרת הייתי ממשיכה הלאה.
הטלפון צילצל, מספר חסום, לא עניתי. לא בא לי לענות לטלפונים חסומים. ניחשתי שזה הוא.
חמש פעמים הוא חייג, (אובססיבי?) עד שהחליט להשאיר הודעה במזכירה- בלי שלום בלי כלום- "אם בא לך היום ללכת לסרט, תתקשרי".
טוב, לא בא לי.
וחוץ מזה החברים שלי מהעבודה, חוגגים לי היום את המומולדת באחד המועדונים בתלביב.
אני לא רואה שום סיבה אמיתית להתקשר אליו.
הרי לא בא לי ללכת היום לסרט , לא?
אני הולכת לתפוס את שנת היופי שלי.
נשתמע.....
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
