צמח בר

 כולם מסביבי אומרים שאני חזקה,

ואני, אין לי מושג מה הכוונה.
בבית למדו אותי לא להראות חולשה ולא לבכות בחוץ.
אז אני לא בוכה. גם לא כשאני לבד.
השאלה האם זה נקרא להיות חזקה, או להיות חלשה?

רק במקלחת אני יכולה.

לבכות.

רק במקלחת המים החמים זורמים על עורי ומרככים את ההגנות,

החומות מתפוררות והמחשבות עולות,

אז גם הדמעות זולגות.

זו מעין הקלה.

לבכות.

אבל זה גם כואב.

לבכות.

אני מרגישה כאילו חפרו לי בור בין הצלעות והשאירו לי שם לבנה.

לבנת חבלה.

אפורה- כהה.

כבדה וקשה.

כואבת.

זה כואב לבכות.

זו לא רק הקלה.

***

על מה אני בוכה?

על מה אני לא?

על אובדן החלומות

על התפכחות מאשליות

על מציאות שאני חולמת אותה ושם היא נשארת

על האימפוטנציה שלי

על חוסר היכולת להגשים את עצמי

על הבלבול שלי

על הרומנטיקה שאבדה,

על הציניות שבמקומה באה,

על חוסר המוטיבציה,

ועל היאוש שאוחז ומסרס

כל חלקה טובה.

על הלבד, והבדידות,

על הכאב והבריאות,

ועל ההשמנה

על המדרון והנסיגה

ועל זה שכשאני מצליחה לשקר לעצמי,

אני פשוט שמחה.

התחיל כתגובה לקוקסטה.