צמח בר

אני רוצה שהפעם תהיה לזה משמעות קוהרנטית, לא שבפעם הקודמת לא הייתה לזה משמעות בסופו של דבר. רוצה שתהיה לזה התחלה, אמצע וסוף ברורים וברי משמעות.

כזה פוסט שאולי אחר כך יצטטו ברחבי הספירה זו או אחרת.

רוצה לכתוב משהו בעל משמעות.

לא רק עבורי.

משהו שיהווה משמעות גם לאחרים. שילמדו ממנו, שיקראו אותו, שישננו אותו, שיצחקו איתו.

אני אדם מצחיק רוב הזמן. רק לא בכתיבה משום מה.  

משונה, מעולם לא החשבתי את עצמי כאדם שמסוגל להצחיק אנשים אחרים.

אבל בשנים האחרונות, במיוחד בחודשים האחרונים, מסתבר שכשאני אני משוחררת מספיק, אני מצחיקה את האדם שעומד מולי .

(נזכרתי, אני צריכה להתקשר לאיכקוראים לו שאישתו לא מרשה לו להפגש איתי, ולא משום שיש בינינו משהו רומנטי. לפחות לא כזה שאני יודעת עליו)

אני רוצה לכתוב. משהו מושכל, משהו חכם, משהו בעל תבנית ברורה.

כמו שלמדנו בביתספר, כשעשינו בגרות בחיבור. מי זוכרת כמה קיבלתי בתעודה.

רוצה לכתוב.

לא רק מילים של דיכאון, ולא רק מילים של לשפוך את הלב, או ציחצוחגילוחמריטה.

איך אני מתחילה?

איך אני מבטיחה שתמיד יהיו לי את המרץ המוטיבציה והפניות הנפשית שאצליח להוציא ממני מילה כתובה.

הרי עם תרגום הספר אני מתבחבשת, והעבודות בלימודים שלא הוגשו זה ממש בושה.

איך אני יכולה?

אני רוצה לכתוב מילה.

שמחה.

צבעונית.

מצחיקה.

מאירה.

מלמדת.

זכורה.

שנונה.

 ***

שתדעו, לראשונה, הייתה לי התלבטות קשה היכן לפרסם את זה.