הוא מוצא חן בעיניי.
המרצה הזה שלי.
כבר מתחילת הסמסטר הוא מצא חן בעיניי.
עוד לפני הפרידה מוודרו וילסון סמית', כשעוד הייתי מדובללת וכבויה הוא מצא חן בעיניי.
ככל שאני לומדת להכיר אותו- הוא מוצא חן בעיניי עוד ועוד.
האידיאליזם שלו דומה לשלי, רק שאצלי הוא גובל בסיסמאות בלבד. אצלו זו אמונה ודרך חיים.
השנינות שלו, הידע, האינטלקטואליזם, החכמה וחוש ההומור...
ולזה לא עוזר בכלל שיש לו גוף לא רע בכלל.
הוא כתב בטוויטר שלו שיש לי שני ילדים. אין כל איזוכר לבני/בנות זוג.
ואני פתאום מתביישת להיות ישירה.
נכתב ב 26 ינואר 2012.
***
הסמסטר כמעט נגמר.
שבוע הבא יהיה השיעור האחרון.
השבוע בשיעור, אחת הסטודנטיות (אנחנו שלוש מתוך כיתה של כשלושים ומשהו סטודנטים), זרקה משפט לגבי אישתו.
הוא ענה כי אינו מחזיק דבר כזה, או שאין לו אישה שהיא "שלו".
משום מה הייתה לי הרגשה שמבטו נדד אליי.
זה גרר איזה דיון בכיתה, שבו העדפתי לשתוק. אבל מאותו רגע, הקשב שלי (שגם כך בעייתי ברמות נוירולוגיות) עף דרך החלון המוגף מפאת הגשם השוטף שירד באותו היום.
מזל שגיליתי כי אני יכולה להקליט את השיעורים בסלולרי.
הוא מוצא חן בעיניי עוד יותר.
אני מוצאת עצמי מפנטזת עליו.
***
רק מקווה שיהיה לי האומץ לפנות אליו.