צמח בר

הלק שמרחתי עכשיו על הציפרניים שלי

כתום.

זה הצבע האהוב עליך,

ככה אמרת.

כמו הצבע של הגופיה שאתה זוכר

שלבשתי באותו יום שנפגשנו בפעם השניה

בצהריים

והלכנו לטייל בעיר.

אני מביטה על גב כף ידי הפרושה

ונהנית לראות,

צבע שכל כך הולם אותי.

רואה את הצבע, משתלב היטב בעורי,

וזוכרת

קולך מצטלצל בהנאה,

עיניך מצטעפות בדוק של אהבה,

לראותני.

אתה כאן,

אבל שם.

והכאב עודנו.