צמח בר

וערפל האלכוהול,

לא הצליחו להשכיח
אותי ממך.

רק המוות לקח
אותך.

נמקת בודד ביאושך

למרות שסובבו אותך
חברים שאהבו

ורק רצו לעזור,

אתה נותרת בשלך,

נותן עינך,

בבקבוקך.

ולמרות שעברו כבר
שנים מאז מותך,

אני לא שוכחת,

וגם לא זוכרת,

ומדי פעם,

אני עוברת במקום
שבו נהגנו לשבת,

אני שתיתי,

אתה מעולם לא העזת
לשתות לידי.

לפעמים אני מקשיבה ללהקה שאהבת,

ולא כל כך הבנתי

ושיר שכתבת ואמרת שזה עבורי

מתנגן ברדיו,

או שבה לקרוא בספר

שלא הפסקנו לדוש
בו,

או משחקת שש-בש

ונזכרת,

שאתה לימדת אותי
לשחק. 

מינית עצמך,

להיות בעבורי איש
הגשם.

האיש שיאסוף אותי אחרי החגיגות ההזויות,

ויאסוף את שבריי כשאתרסק.

אבל הלכת,

אתה והבקבוק שלך.

איזה רסיס לקחת ממני כשהתפרקתי לצידך,

וחשבתי שאני חזקה?