צמח בר

בגילאים שלי, כשאתה נפגש עם החבר'ה מהתיכון, גם אם הפגישות הללו נערכות באופן די קבוע ורציף בשנים האחרונות, מהלך השיחה הוא כזה, שבתחילה מעלים זכרונות מתקופות הילדות והנערות והמשותפות, אחר מתבדחים על על מי שצריך להרכיב משקפיים בכדי לקרוא את התפריט (יש כאלו, כמוני, שצריכים להסיר אותם), לאחר היין ואוכל, ולאחר שהגברים בחבורה התלהבו ממכרה של אחת מאיתנו שהיא סקסולוגית, ואחת הנשים שקעה לאחור בכיסאה בבשתיקה, אחרי כל זה אנחנו מתחילים לדבר על בני השכבה שלנו שאחד מהוריהם הלך לעולמו, בשיבה טובה או שלא.

ילדות, נערות, בגרות, מוות.

ואז אנו קמים משולחן האוכל, והולכים לחפש מקום להתפרק בריקודים.