צמח בר

את החיים

שפעם הייתי פורטת למילים

ומספרת לכולם,

אני שומרת לעצמי,

לא,

זו לא המילה הנכונה,

לא שומרת אותם,

אלא פורחת אותם מזכרוני,

אחרי שעה

הן רחוקות, עוטות ערפל של שכחה

לאחר יממה,

זכרון מעומעם, מטושטש

שכבר אי אפשר למלל אותו.

במקום מילים נותרו לי תמונות,

שאיני מצלמת,

כמעט ולא.

החיים שלי נשכחים מאחור,

ואני בוחרת בדממה.