צמח בר

"אח, מה ששתה/אכל המלך", נהג לאמר אבי מנוחתו עדן בעת ששתה או אכל משהו שהיה לו טעים.

לעיתים היה גם מסיים ב"...ולא נתן למלכה" עם חיוך שובב.

הייתי משועשעת מהמימרה הזו.

אם הייתם מכירים את אבי, הייתם יודעים כי לא היה זה ממנהגו שלא לחלוק את פיתו ואת כוסו, במיוחד לא לנכדיו, ילדיו ומעל הכל אישתו, אמא שתבדל לחיים טובים וארוכים.

גם אם היה רעב עד למאוד, היה מוותר על הביס האחרון, בכדי לתיתו לאחד מאיתנו.

לא שאלתי והוא לא סיפר.

היום, לאחר יום סוחט במיוחד בעבודה, לאחר שבוע שבו גם הבוס לא היה, וגם הקולגה, יצאתי בשעה מאוחרת יחסית, מורעבת ועל סף עילפון.

בימי חמישי אני נוהגת ללכת לשוק. בדרך כלל לפתח תקווה, הוא קרוב למקום העבודה שלי ונוח.

הפעם בעודי מניעה את האוטו, חלפה בי השאלה האם ללכת לשוק? לא ממש בא לי להכנס לתוך פתח תקווה.

תוך כדי יציאה מהכפר נפלה ההחלטה על שוק התיקווה, הרבה מאוד זמן לא הייתי שם, ויש שם מעט יותר אופציות לחטוף משהו לאכול על הדרך.

אני מחנה את האוטו, מוציאה את העגלה, ומתקרבת לשוק.

מרחוק אני רואה את הדוכן שעליו אני מזהה, כמה יחידות סמבוסק עירקי עצום מידות, קובות מטוגנות ומיכל משקה צהוב.

אני נגשת אליו וכמעט אין לי כוחות לבקש.

מה אני יכול להציע לך יפהפיה? הוא שואל, סמבוסק?

אני מנענעת לשלילה בראשי,

קובה עם בשר? הנה הבחור הזה, אכל כבר חמש, הוא מצביע על גבר עם אופניים שעמד לצידי שלא הבחנתי בו עד כה.

הלה, מהנהן בראשו, מחייך, בולע את הביס האחרון ומנגב את הפירורים.

"קחי לך, לבריאות. בואי תעמדי פה בצד, שהשמש לא תכנס לך בעיניים. עוד משהו?" אני מצביעה על מיכל השתיה.

"הו, את רוצה לימונדה?" אני מהנהנת, למעשה לא משנה לי מה, העיקר שיהיה קר ומתוק..

"קחי תמלאי כמה שאת רק רוצה" כל קירבה בין המשקה הצהוב הזה ללימון מקרי בהחלט. טעם של ילדות וארטיק לימון.

הוא מושיט כוס אחרת מלאה בנוזל ירקרק לגבר אחר שבינתיים ניגש לדוכן. "אתה יודע מה זה?"
הוא שואל אותו,"זה מה ששתה המלך ולא נתן למלכה".

"אני אספר לכם משהו", הוא פונה לאנשים שבינתיים נאספו סביבו.

"זה סיפור ישן, עוד בעירק היו מספרים אותו.

לפני הרבה שנים, היה מלך בעירק, ולצידו הייתה מלכה.

יום אחד הם הלכו לטייל בשוק. זה היה יום חם, והמלך התעייף ורצה לשתות.

הוא ניגש לאחד הדוכנים והמלכה לצידו, ושאל מה זה המשקה הזה. נתן לו בעל הדוכן לטעום.

המלך שתה ושתה, עד שנגמר כל המשקה.

שאל אותו בעל הדוכן, למה לא נתת גם למלכה לטעום?

ענה לו המלך, המשקה זה כל כך טעים מרווה ומרענן שלא רציתי לוותר על אף טיפה. 

"את רואה את זה", הוא אומר ומושיט לי את הכוס עם הנוזל הירקרק, "זה מה ששתה המלך ולא נתן למלכה".