שוב לא נרדמת.
יכול להיות שזה מכמויות הדיאט קולה (רעל) ששתיתי במהלך היום, יכול להיות שזה
מהכדורים, אם כי הבוקר לקחתי מינון נמוך יותר משאר השבוע.
אני חושבת שהגעתי למינון המתאים, אני חדה וברורה לעצמי במשך היום מבלי להרגיש
סחוטה כבר באמצע היום. זה מחזיר אותי לשעות העירות הרגילות שלי- חמש-שש שעות שינה בלילה הן די והותר עבורי. זה
נפלא, לא חסר מה לעשות. ועכשיו יש גם אנרגיה ומוטיבציה.
שוב לא נרדמת.
יוצאת מהמיטה, ניגשת למחשב, בא לי לכתוב,
ויש לי על מה. יש כל כך הרבה. אבל פתאום כבר לא כל כך רהוטה.
שוב לא נרדמת.
חם כל כך. מתי
יחזור כבר החורף.
שוב לא נרדמת.
רושמת לעצמי הערה
מנטלית לחזור על חומר ההרצאות של שיעורי הצילום והמפגשים, המאמרים, לקרוא את
המדריך של השלט המצלמה. פתאום אני נזכרת שמעולם לא כתבתי כאן ובכלל על התחביב החדש
הזה שלי, הצילום, על איך זה מרגיש לי לצלם, וכמה הנאה אני מפיקה מזה.
מעלעלת בפרופילים
של אנשים מצלמים שאני מכירה. חלק מהן כל כך טובות, ואני מביטה בהן מקנאה, רוצה גם
ככה לצלם, אין לי מה לאמר עליהן. רק ללחוץ על כפתור הלייק. חלק מהן אני פשוט לא
מבינה למה?
יש לי, כאלו שאני צילמתי, הרבה יותר טובות מאלו, שדחיתי משום שלא היו מספיק טובות
בעיניי בכדי להיחשף לעיני הציבור (כן, אני משוויצה). וזה לא שאני צלמת כל כך
דגולה.
שוב לא נרדמת.
מהרהרת בהערה
שזרקתי היום לגיסתי, שחצי השנה האחרונה הייתה עבורי התקופה הכי טובה של חיי ואני
רק מקווה שימשיך ככה. עם רק קצת יותר כסף שנכנס לחשבון הבנק, וקצת פחות משקל.
שוב לא נרדמת.
מחר, אגיש הצעה
למכרז התרגום ההוא שגרם לי לקנות מנוי לאתר לחודש, ואולי גם לעוד אחד. ואם אחד
מאלו יתקבל, וגם זה שהגשתי לו הצעת מחיר הערב, אוכל להפסיק לחפש עבודה במשרה מלאה
במקום החלקית שיש לי עכשיו.
שוב לא נרדמת.
אני אופטימית
בתקופה האחרונה, מרגישה (חמסה, חמסה, חמסה, טפו, טפו טפו, נוק און ווד, מלח-מיםמלח-מיםמלח-מים,
שום בצל, זעתר וכל מה שיכול לעזור נגד עין הרע) כאילו זכיתי במפעל הפיס של החיים
והכל שוב אפשרי. בלוטו עדיין לא זכיתי, אולי רק כשאהיה מוכנה לאהבה.
שוב לא נרדמת.
בדרך כלל זה לא
חסר, אבל מדי פעם הייתי רוצה לגעת, לחוש מול עורי, לנשום ביחד איתי, להרגיש.
עדיין לא נרדמת.
אולי עכשיו זה
יבוא.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
