צמח בר

יום ראשון בבוקר, השעון המעורר מצלצל, מגדפת, משתיקה אותו, קמה להפעיל את המזגן, וחוזרת להתחבא בפוך.

עשר דקות אחורי זה.

הנודניק שוב מצרצר לי באוזן.

מגרדת עצמי מהמיטה אחרי ארבע שעות שינה ושלושה ימים של בכי.

מה יהיה היום? שואלת את עצמי לא מנחשת את התשובה.

פעילות הבוקר הרגילה. יוצאת חמש דקות מאוחר משתכננתי.

מפעילה את הרדיו, תחנה אמריקאית עם להיטי דאנס.

אין לי כח לתת בראש. מעלה את ה- winamp. שירי דיכאון לבחירתי.

סבבא, אפשר להתחיל לנסוע.

עוברות כמה דקות, אני מנווטת בכבישי הבוקר.

השיר מתחלף ברנדומאלי- דיוויד גואטה. המממ...נחמד.

כתתפיי התרוממו מעט, שרירי פניי נרגעו.

עוצרת, אמא שלי יורדת מאוטו, אומרת לי- "את נראית טוב היום, שבוע טוב שיהיה לך".

מפנה את האוטו לכיוון העבודה.

המוזיקה מיישרת לי את הגב, אני נוסעת במהירות מנווטת בין המכוניות על הכביש, מתופפת על הההגה לצלילי המוזיקה.

השיר הבא- ריהאנה בעיבוד דאנס. עכשיו אני כבר ממש רוקדת בפראות באוטו.

מחייכת, המוזיקה עלתה לי לראש.

אם מישהו חווה הבוקר על כביש גהה בכיוון דרום,

אוטו קטן ואפור עם מדבקה של מלכת המדבר, והנהגת בחולצה ירוקה רוקדת כמו משוגעת בישיבה- שידע שעברתי לרגע בחייו.