צמח בר

כמו כולם אני חולמת המון.

שלא כמו כולם, אני זוכרת לפחות חלום אחד מדי יום.

אני אוהבת לחלום ואין לי כמעט סיוטים.

אולי יהיו כמה חלומות שמישהו אחר יקרא להם סיוטים, אבל אני לא רואה אותם ככה (קרבות עם דרקונים ושאר יצורים מכונפים בנופי ארצישראל, או התאוששות ותקומה ממלחמה גדולה משום מה אינם נתפסים אצלי כסיוט).

יש לי גם חלומות שאני חולמות בהמשכים, אלו בעיקר חלומות על מסעות, נסיעות וטיולים.

החלומות שלי מאוד ארציים ומאוד לא הזויים, אני נשארת אותו האדם שאני, ומסביבי אותם האנשים, לעיתים הם אפוקליפטיים, או כאילו נלקחו מז'אנר המדע הבדיוני ו/או הפנטזיה.

הם משקפים ואומרים לי משהו שהתת-מודע רוצה לאמר לי מבפנים.

בגלל זה אני מאוד אוהבת אותם.

מאחר שאני לא שוכחת אותם, אני הולכת איתם במשך כמה שעות או ימים, עד שאני מפנימה את המסר.

כבר קרה שלא הבנתי את המסר בחלום במשך כמה ימים, הנחתי אותו בצד למשמרת, וחזרתי – גם לאחר שנים, כשעיניי אורות ומבינות.

כל ההקדמה הארוכה הזו באה בכדי לספר על החלום האחרון שלי.

כהרגלי בחלומות – הוא היה לי מאוד מציאותי אבל איפשהו אני נושאת עימי תחושה לא ברורה שהוא שונה מאחרים, ובכל זאת הוא לא.

אני נמצאת בבית פרטי גדול. יש שם עוד אנשים, בדיוק חזרתי ואני עייפה ורוצה לישון. כבר בוקר, האנשים האחרים יוצאים מהבית – לענייניהם. חברה שלי- באה להגיד לי שלום, ויוצאת מצחקקת עם הגבר שאיתה (זו חברה שאני מכירה ממקום העבודה הקודם שלי, והיא נישאה לפני מספר חודשים), הוא לא בעלה, למעשה הוא גבר ערבי. אבל היא אומרת שהיא מאוהבת, ואני לא שואלת שאלות. אני מלווה אותה לדלת, ומביטה דרך החלון בעודה מתרחקת על השביל בחצר. זה בית פרטי, גדול, כמו שרואים בסרטים האמריקאים, אבל הוא לא גמור.  אני נועלת את הדלת ואומרת לעצמי- זהו עכשיו אני יכולה לאונן בלי שאפאחד יפריע לי.

כשהתעוררתי, לקחו לי כמה דקות להתעשת ולהזכר בחלום. זכרתי אותו אבל לא יכולתי למלל אותו.

תהליך ההזכרות עבר כמה שלבים, בתחילה נזכרתי בכמה מקטעים, תמונה פה, או תמונה שם, אחר סצינות, ולבסוף הסיפור כולו.

לא אכנס לנושא החברה שלי ומושא ההתאהבות שלה, לא משום שאני חושבת שזה לא חשוב, אלא משום שאני לא רוצה להכנס לזה.

אני רוצה לבחבש את עצמי דווקא בנושא הבית.

הבית הלא גמור שנעלתי בכדי שלא יפריעו לי לאונן.

הבית הלא גמור הרי זו אני עצמי, וההחלטה שקיבלתי לאחר הפרידה מוודרו וילסון סמית, שהפעם אני לא מחפשת זוגיות נוספת לפני שאני מסיימת לסדר לעצמי עניינים בראש. קראתי לזה להסתרק או לסדר את התסרוקת.

זו גם הסיבה שנעלתי את הלדת- כדי שלא יפריעו לי- בני זוג ושאר מזדמנים.

והלאונן- זה לא רק צורך גופני- זה לעשות אהבה עם עצמי, להתאהב בי, לגלות את עצמי ולדעת מי אני.

אני חושבת שאני בדרך הנכונה.

לא,

אני יודעת שאני בדרך הנכונה.

באהבה.