יום שישי אחר הצהריים,
אני בחוף הים באשדוד מנסה לצלם מעט גולשים וים.
חם, יש רוח שמנעימה, אבל לא ממש.
ברגיעה שבין קבוצת גלים לשניה, אני מושיטה יד לסלולרי ובודקת הודעות.
רואה הודעה מהבן של הלשעבר:
- צמח
- אני
- מתי את יכולה לבוא?
אני בוהה במסך, עיניי מזדגגות, חסרת יכולת מענה.
חברה שישבה מרחק מטר ממני, אמרה אחר כך, ראיתי אותך מסתכלת על הסלולרי שלך, עם חיוך מוזר, ונראית כמו שלולית גלידה.
הילד הזה, מוציא ממני כל כך הרבה אהבה ויודע לתת גם.
מאושרת האישה שתהיה איתו (וכבר עכשיו אני יודעת שהבנות בכיתה שלו, נלחמות עליו).
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
