לא ידעתי. כשיצאתי מהמיטה
אתמול בבוקר, לא ידעתי שבערב אוזמן לארוחת ערב אצל ידיד. גם לא ידעתי שבשיחת טלפון
עם מכר אחר לאחר הארוחה אשאל למה לא שכבתי עם ההוא שהזמין לארוחה.
ולא ידעתי שכשאגיע
הביתה אצ'וטט עם גבר שלישי, צ'אט עד השעות הלא קטנות של הלילה, שימשיך בשיחת טלפון לא מתוכננת שנגמרה כפי שהיא נגמרה.
וכשיצאתי מהמיטה
היום בבוקר כולי עצומת עיניים מעייפות, אבל מרוצה באופן יחסי מהחיים, ומאחרת
לעבודה, אעצור את הרכב ביציאה מהרחוב אל הכביש הראשי ואעזור לאזרח ותיק לעשות צעד
קטן ולעבור מעל מהמורה בכביש שהתקשה בה.
ולא ידעתי שהמעשה
הקטן הזה, ישטוף את פניי בבכי ודמעות לאורך כל הנסיעה לעבודה.
באמת שלא ידעתי.
אבל זה קרה.