לילה.
אני חוזרת ממשמרת ערב.
מביטה במראה, רואה אישה יפה לפניי, כבר לא ילדה, כבר לא נערה.
אישה.
את הקמטים שמתחת לעיניי אפילו המייק אפ הטוב ביותר לא יצליח להסתיר.
ולמה שיסתיר?
זכיתי בהם בעבודה קשה, כמו אותן שיערות לבנות השוזרות את שיערי שאיני מוכנה לצבוע.
אני מוחה את שאריות האיפור מעל פניי במטפחת ניגוב שנועדה לכך.
מרגישה כמו אני קולפת מסיכה צמודה שחנקה את עור פניי.
תחושת רווחה ויכולת נשימה.
העיגולים השחורים מסביב לעיניי נראים ביתר שאת וחיוורון החורף רק מבליט אותם.
"אני נראית כמו השאול רדף אחריי", אני ממלמלת ורוכנת לצחצח שיניים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
