צמח בר

בשבועות האחרונים מתחוללים בחיים שלי הרבה מאוד דברים, חלקם כואבים, רובם משמחים.

החיים שלי מלאים בתנועה, ולשם שינוי אני חשה שהתנועה הזו אינה סתמית, אלא מושכת בעליה.

זה לא פול גז בניוטל כמו שפעם חשתי.

אני עסוקה, עד מעל הראש אני עסוקה, אני עסוקה ברמה כזו שגם שלושה אנשים עשויים להתעייף מרמת וכמות העיסוקים
שלי, אבל זה רק משמח אותי, משאיר לי זמן לצחוק, לחייך, לאהוב, וכן גם לכאוב ולבכות.

וכן, אני מלאה באנרגיות חיוביות. ורואים את זה, עליי, על הסביבה שלי, על האנשים שסובבים אותי, על הכל רואים את זה.

העשיה שלי משמחת אותי, והיא מרכזת אותי בעצמי, בדברים שעושים לי טוב.

אני עסוקה בדברים שמקדמים אותי, אני מתפתחת בכיוונים שאליהם אני רוצה להתפתח.

לעיתים יש מי שמסיט את תשומת ליבי, לא אחד היה, אלא שניים, שיתביישו! (מכוערים), אבל הם כבר לא שם בכדי להפריע לי.
ובגללם אני כמעט שוכחת את מה שהבטחתי לעצמי לפני כשנה.

אבל זה בסדר, עד מהרה, החיים לוקחים ממני את מי שמפריע לי בדרכי.

בתוך השימחה יש גם כאב, אבל גם הכאב הזה, נוגע בי, אך לא מפיל אותי, לא מוריד אותי מהפסים, ולא מפריע לי בדברים שאני רוצה ומעדיפה לעשות.

אני אולי נשמעת הזויה, ובטוח שאני מעורפלת כי אני לא ממש רוצה להכנס לפרטים.

יש עדיין דברים שחסרים, לא הכל מושלם בחיי הייתי רוצה, לדוגמא, שיהיה לי בית או שתהיה לי אהבה.

אהבה זוגית, נחמדה, לא כואבת, אלא משמחת, אהבה של כיף וצחוקים, ודיבורים ובילויים, ושיחות עמוקות,
וזיונים, ונסיעות, וטיולים, וחברוּת, הרבה חברוּת ( i.e. Friendship).

ו-וואלה, לא יודעת איך לתת לזה לקרות.

אולי אני חזקה מדי, אולי אני עצמאית מדי, אולי אני שנונה מדי, אולי, אולי אני מדי, ואלי אני לא מספיק מדי.

אולי אני אני מדי.

אבל אני מרגישה שכל מי שמתקרב, טועם, לוקח מנה, ומתרחק, לא רוצה עוד.

לא יודעת, אולי אני נותנת מעצמי יותר מדי, מהר מדי. מדי מדי.

אבל זה משיש ולא אפחית מעצמי, או אשנה מעצמי.  ואם זה לא מתאים למישהו, אני מעדיפה להשאר לבד, "להינות" מרגעים בודדים, ספוראדים
של אינטימיות של בכאילו, מאשר להפחית מעצמי ולהתפשר.

***

הטיפש הזה, את כל העבודה שעשיתי במשך שלוש שנים עם הילדים שלו לקרב ולחזק את הקשר בינו לבינם
והוא הלך וביטל הכל במחי זיון אחד.
זה רק מחזק את הקשר שלהם אליי, אולם ממילא הקשר בינינו היה תמיד חזק, אבל הוא, הוא מאבד אותם.

טיפש.

ככה זה כשהזין עומד, השכל בתחת.

אידיוט.

***

ברלין, ספטמבר 2012