צמח בר

אכן, קראתי אותם, את שלושתם באנגלית. ומה דעתי עליהם?

המממ...

קח סיר בישול של טבח צבאי בגדוד גולנצ'יקים, הכנס לשם את ג'יין אייר, גאווה ודיעות קדומות, קצת ממאהבה של ליידי צ'טרלי, מעט מהרולד רובינס ואת כל הסרט "אישה יפה"; תבל בעובדה שהכותבת היא אישה בריטית בסוף העשור החמישי לחייה העובדת כמפיקת טלוויזיה במאה ה- 21, ולה שני בנים בגיל העשר'ה כך שהיא (כך סביר להניח) מכירה את תרבות השיחה הצעירה בבריטניה של ימינו.

הכתיבה זורמת, מהירה, לא מתיימרת להיות גבוהה, נעשה שימוש רב בשפת היום-יום, בלי שימוש בעריכה מלאכותית (אגב, זו שפת היום יום הבריטית, מתובלת בביטויים ארכאיים שהיה מעניין ומשעשע לגגל אותם). הפרקים הראשונים צולעים ועילגים והספר השלישי אינו אלא אסופה של אפיזודות שהמחברת רצתה לדחוף לקורא(ת), החיבור בין הקטעים לא תמיד ברור ועל פי רוב הם אינם חיוניים להתקדמות העלילה (עאלק) למעט העובדה שהיה רצון ברור בהפי אנד מרוכך ונעים שיחליק בגרון ויעלה חיוך על פני המפנטזות.

קטעי ה- BDSM  מרוככים ומיועדים לקהל הוונילי המהווה את רובנו (מה לעשות) והם נוגעים יותר בתחום האפור שבין משחקי תפקידים וכוח יותר מאשר לתחום הקשירות, ההצלפות וההשפלות שאדם "מן השורה" מקשר באופן אוטומטי לעולם ה- BDSM.

כל זמן שאנו הקוראים, לא מצפים מהספר שיחליף את יוליסס (וביננו, עם היד על הלב, מי באמת קרא את יוליסס? פנתר, אל תענה לי...) ומתייחסים אליו כאל בידור ותו לאו, אני לא רואה שום סיבה להתייחס אל הטריולוגיה הזו בזלזול. העברתי כמה לילות טובים מחוייכת ומצחקקת בקריאה של שלושת הספרים הללו. ואני לא מתייחסת דווקא לקטעים האירוטיים. למעשה קראתי (ואף כתבתי- מצטנעת) אירוטיקה טובה מזו.

המחברת נוגעת בריפרוף ובשיטחיות האופייניים לעידן האינטרנט והפייסבוק (ובאומרי פייסבוק כוונתי לכלל הרשתות החברתיות באשר הן) במספר רעיונות פמיניסטיים ופוסט-פמניסטיים, מעלה שאלות ותהיות המופיעות בחייהן של נשים רבות במאה ה- 21 , אבל היא היא עוטפת אותן באריזה ורדרדה, מצוייצת ופנטסטית ומאפשרת לגיבורה שלנו את יכולת הבחירה בין חלופות שאינן תמיד נמצאות ברשותינו הנשים שחיות במציאות הכלכלית הקשה של היום. היא אינה מטפלת לעומק באותן שאלות, ואיני רואה שום צורך בכך. התהיות הללו נמצאות שם על מנת לקדם את העלילה מצד אחד, לקשור אותה למציאות המודרנית של חיינו ולספר לקורא(ת) שהיא המחברת יודעת שהסיפור עצמו שיטחי, אבל היא לא כזו. באמת שלא.

ובנימה מעט יותר אישית- למרבה ההפתעה והאבסורד- קריאת הספרים N+1  פעמים (כפי שחבר קרוב הגדיר זאת בעבורי) בחודשיים האחרונים היוותה עבורי מסע אישי, מעין התפכחות והתבגרות. חציית ים הסוף שלי של גיל ההתבגרות הפנטזיוני שלי. שוב, לאו דווקא ממקום של חרמנות וחלומות אירוטיים אלא מסע ריגשי של ריפוי פצעי עבר שגיליתי כי אולי הם הגלידו אולם מעולם לא העלו ארוכה. השתחררות מהפנטזיות והסרטים שנהגתי לברוח אליהם בדמיוני וקבלת המציאות שלי תוך למידה לאמר לא לדברים הלא-נכונים מבחינתי.

מספר נקודות שאני מרגישה צורך לציין :

1. משחקי המילים והביטויים באנגלית- מעניין אותי (מבחינה מקצועית) לראות/לקרוא איך עמדו המתרגמים לעיברית באתגר הזה.
2. הייתי שמחה אם הביטוי "X גוונים של...." היה מתאזרח בעיברית.
3. בחירת שמות הגיבורים- לא ראיתי שמישהו התיייחס לכך- וממילא בתרגום לעברית זה היה הולך לאיבוד.
   *           אנסטסיה סטיל- בהשמטה של האות האחרונה באיות השם באנגלית הופך שם המשפחה של הגיבורה לפלדה. האם היה זה רמז מטרים?
   *           כריסטיאן גריי- מה בינו לבין דוריאן גריי של אוסקר ויילד חביבנו? האם גם זה רמז מטרים?
4. אחלה רשימת השמעה – תבדקו ביוטיוב;
5. באיזה שהוא מקום אני מצרה על העובדה שההיכרות שלי עם מין אנאלי לא הייתה כזו עדינה/נעימה/רגישה.