צמח בר

את הולכת לצלם בשישי? שלח הודעה באמצע השבוע.

כשהוא שואל כאלו שאלות אני עומדת על הרגליים האחוריות, ועושה הכל בכדי לראות אותו.

"אני אוהבת אותך כל כך" אמרתי לו.

"כיף לי" הוא ענה בכנות וחייך את החיוך שממיס אותי בכל פעם שאני רואה אותו.

"אמא מעדיפה שאהיה איתך מאשר עם אבא" הוא אמר, מודע למציאות חייו.

בשבע טחנות הוא ירד אל גדות הנחל, שקע בתוך הבוץ השחור והעמוק- למעלה ממטר ונפל על ידיו, כולו רטוב ושחור.

חשש מהתגובה שלי, ראיתי בעיניו, אבל גם את הידיעה הוודאית עמוק בליבו שאני אצחק איתו על המעידה שלו, ויהיה לי יותר חשוב שהוא לא יתקרר מאשר הריפוד באוטו.

נסענו להמשיך לצלם במקום אחר, והוא היה כל כך מאושר, מהשיחה בינינו, מכך שאנו עושים דברים ביחד, מזה שאני איתו ורק איתו, ועדיין אוהבת אותו עדיין למרות שאני כבר מזמן לא חיה עם אבא שלו.

חבל שנפלתי, הוא אמר, אבל זו חוויה. טוב שנסענו לשם. וטוב שנסענו לכאן.

החיוך שלו היה מעלף.

אני אוהבת את הילד הזה.

הוא ילד, אבל אדם כל כך גדול.

אל תדאגי, את תקבלי הזמנה, כשדיברנו על הבר מצווה שלו שתהיה בעוד פחות משנה.

אני לא דואגת, אני עונה ומחבקת אותו, וגם אם לא אקבל הזמנה, אני יודעת, שזה לא בגלל שלא רצית שאבוא.

כן, אמר בקול מכורכם קמעה.

ומיד התעודד, מקסימום נחגוג בפעם אחרת.

הוא נוגע בלב שלי, ואני מקווה שאני עושה טוב לחיים שלו, בכך שאני עדיין נמצאת שם בשבילו כשהוא מבקש.