צמח בר

מה את שותקת, הוא שאל מחייך אליי בפה ובעיניים כשהמתנו לקפה.

לא אמרתי מילה.

להביא לך טאבלט, כדי שתוכלי לתקשר? הקניט אותי.

לא דיברתי.

אחר כך עם הקפה בחוץ, בטמפרטורה של מינוס אפס מעלות- כהגדרתו, עם הסיגריה.

מה? הוא שואל, לשלוח לך סמס? ככה לפחות אני יודע שאקבל תשובה.

לא יודעת למה, אבל שתקתי.

ככה נוח יותר? זמזמה ההודעה בסלולרי שלי.

וכתבתי בחזרה, לא.

מחייכת  אליו.

כזו אני ,

לא מדברת.  

כותבת. 

את אישה יפה, כתבת לי באותו בוקר.

אני רוצה עוד מאוד, זה כבר היה אחר הצהרים.

מה שתתני אני אקח.  

אני רוצה אותך, ענית כששאלתי עם הקפה והסיגריה.

יש לך פרופורציות מושלמות, וחיבקת אותי.

את מתאימה לכף היד שלי, והנחת אותה על כלוב הצלעות שלי

העור שלך מדהים, ולא הפסקת ללטף

את כל כך סקסית ומשכת בשיערי.

התחת שלך פשוט מושלם, וכיסית אותי בגופך.

ידעתי שכך זה ירגיש, הצטמררת למגעי .

הריח שלך נותר באפי, אבל אולי זה פסיכוסומטי, שלחת לי הודעה למחרת.

מעולם לא נהנה גבר מגופי בצורה כל כך גלויה, כל כך שלמה,  כל כך מלאה, כל כך מענגת.

מעולם לא הרגשתי כל כך סקסית, בלי להיות זולה.

מעולם לא הרגשתי כל כך אישה, ועם זאת תמימה. 

כבר אמרו לי שאני יפה, אבל מעולם לא ייחסתי לזה משמעות,

כבר הלכו אחרי הריח שלי ברחוב, וזה החמיא לי ושיעשע אותי

כבר אמרו לי שיש לי חיטובים נכונים, אבל תמיד לא התייחסתי.

כבר אמרו לי שאני סקסית, ומאז ומעולם הרגשתי שאני זולה.

כבר אמרו לי שיש לי רגליים ארוכות, אני רק צריכה להוריד חמש עשרה-עשרים קילו מיותרים.

אולם מעולם לא אמרו לי שאני נפלאה, מעולה, מושלמת כמו שאני, בלי לשנות מאומה, בלי להוריד במשקל, להתעמל, לשאוב שומן, לנתח איבר כזה או אחר.

מעולם לא הרגשתי כל כך נאהבת, כמו שהרגשתי אז איתו.

לאחר שקצת נרגעתי מהצורך להצדיק את היותנו שם באותו המקום, או לנסות להצדיק את היותי לצידו ולהפסיק לנסות לענג אותו,  נתתי לעצמי מכה על הראש, ואמרתי לעצמי פשוט לא לרוץ לשום מקום, כי אין מי שרודף אחריי, ולהינות מהרגע, פשוט להיות ולנכוח איתו.

והוויתי, וקיבלתי, וזה היה פשוט נפלא, להיות מלוטפת במשך שעות ארוכות, בגוף, באגו ובנשמה.