|
צמח בר
|
| 1/2013
תחילת השנה האחרונה
לראשונה,
אחרי עשרים שנה,
פותחת מחדש את הפצעים,
מגלה, שהם לא העלו ארוכה,
רק הגלידו והתמגלו.
ולראשונה,
מביטה,
בעין לא שופטת על מה ששם היה.
ולראשונה,
מבינה,
מה שם קרה.
***
אחרי תקופת אבל,
לא דיכאון, אבל עצבות יתירה,
על אובדן התמימות,
אני משלימה עם עצמי.
וסולחת לי.
***
בוחנת דרך מיקרוסקופ
את האירועים מאז
הרגשות,
החוויות,
ההוויות.
אומרת תודה, על מה שקיבלתי,
כואבת את מה שאיבדתי.
***
עכשיו,
אני יכולה להמשיך הלאה.
***
עכשיו,
החזרתי לעצמי את השליטה,
בלי פחד שאאבד אותה.
עכשיו,
אני יכולה לשחרר,
אותה.
***
שליטה.
אי אפשר לוותר עליה,
אם אין לך אותה.
שליטה,
לא מספיק רק לרצות לשחרר,
צריך שיהיה מושג מה, סוג של אחיזה,
צריך שתהיה מידה מסויימת של שליטה
בכדי למסור אותה הלאה.
שליטה,
מוותרים עליה,
על מנת לקבל בחזרה.
***
לראשונה,
לאחר עשרים שנה,
אני שוב מרגישה.
מתחילה.
| |
|